לשגרר את הדמיון

לפני כעשרים שנה נפגש ראש הממשלה יצחק שמיר עם בכיר אירופי. בסיומה, לפני שנפרד, הוא התכופף ותפס את ראשו הגדול בשתי ידיו, ובתנועה של ייאוש חזר והזדקף: "אני פשוט לא מסוגל להבין אתכם. איך אתם יכולים לאהוב אדם כזה מכוער, רוצח, דיקטטור, כמו ערפאת, ולהיות כל כך עוינים כלפינו? איך אתם יכולים להעדיף אותו על פנינו?!"

רושם דומה השאיר ראש הממשלה נתניהו על אחד מאלה שנפגשו איתו, שעמו דן בנושא עזה וחמאס. על אירן נתניהו כבר לא דיבר. הוא ניסה להתרכז בהעברת המסר שחמאס מנסה להפוך את עזה לנמל אירני. וראש הממשלה לא מצליח להבין מדוע המסר הפשוט והחמור הזה לא נקלט.

אפשר להתפלסף הרבה בניתוח הסוגיה: מה ממסך את קליטת המסר הישראלי? ברור שזה מתחיל בכלי תקשורת ישראלים מסוימים, שמתעסקים כל העת במותם של תשעה טרוריסטים טורקים על סיפון 'מרמרה', והופכים את זה לסוגיה קריטית בהשוואה לבעיה הקטנה והשולית של נמל אירני בעזה. נתניהו במצב רוח קרבי. לא כולם מסביבו הפנימו את מצוקתה של ישראל. קחו את משרד החוץ, הגוף המנוון והכושל הזה. עכשיו הם עושים שביתה. יש בזה כדי להדגיש את אפסותו של שירות החוץ הישראלי ושל דור שלם שלא מסוגל להוציא מתוכו מנהיגות דיפלומטית שתוכל, למשל, לאייש את המשבצת המתפנה באו"ם. השם החם ביותר עכשיו הוא שגריר ישראל בלונדון רון פרושאור. מינויו לשגריר ישראל באו"ם יהיה אסון; אפשר לסגור את הבסטה.

פרופ' ארווין קוטלר קיבל הצעה להתמנות לתפקיד, אך זה לא יתממש. כנראה, בין השאר, משום שהוא מחובר יותר מדי לממסד הפוליטי הקנדי. הוא חבר פרלמנט והיה בעבר שר המשפטים של קנדה. שר החוץ ליברמן הוא לא בדיוק מי שיציל את הדיפלומטיה הציבורית של ישראל באו"ם או בשוודיה. אבל היה אפשר לצפות ממנו שיתזז את משרד החוץ ויתחיל לחשוב מחוץ לקופסה. ניתן לחשוב על שני שמות רציניים לפחות שיקדמו מאוד את הדיפלומטיה הישראלית באו"ם ובארצות הברית בכלל: ד"ר פיאמה נירנשטיין ואהוד יערי, איש חדשות ערוץ 2.

הבחירה באיש מעורר דמיון היא מבחן לראש הממשלה ולשר החוץ: האם הם מסוגלים לתאם מהלכים בטרם פורענות? פיאמה נירנשטיין היא היום דמות אירופית ציבורית חשובה. היא נבחרה לפרלמנט האיטלקי מטעם מפלגתו של ברלוסקוני; היא היסטוריונית בהשכלתה ולשעבר עיתונאית בכירה. כששאלתי אותה על האפשרות שיציעו לה להתמנות לשגרירת ישראל באו"ם, היא אמרה שבתוך שנייה היא מוכנה לוותר על האזרחות האיטלקית שלה ולצאת לחזית בניו-יורק כדי להתחיל להשיב אש. לאחרונה ארגנה נירנשטיין שתי יוזמות חשובות: עצומה של אנשי רוח אירופים למען ישראל, שאספה כפליים חתימות מהעצומה של אנשי השמאל האירופים בהשראת ג'יי-סטריט, ופורום בינלאומי לתמיכה בישראל שהיא הקימה עם ראש ממשלת ספרד לשעבר, חוסה אסנאר. היא לוחמנית; היא כריזמטית; היא שולטת בחומר; היא יודעת איך לדבר בשפתם של אויבי ישראל במערב וכיצד להכות אותם במגרש שלהם.

וכמוה אהוד יערי. לתקשורת ולקהילה הדיפלומטית בניו-יורק יהיה הרבה עניין בידע שלו ובאמירות שלו. אי-אפשר לשלוח לזירה הזאת אדם שלתקשורת הבינלאומית אין עניין מיוחד בו. יערי גם שולט בערבית, שהיא כמעט השפה השנייה באו"ם. דיפלומטים ותיקים גורסים שזוהי היום דרישה בסיסית ממי שאמור לייצג את ישראל בזירה הבינלאומית החשובה ביותר.