תחומי הפחד המדיני

שלילת זכויות היתר של חברת הכנסת חנין זועבי, שהייתה שותפה למשט הטורקי אשר ניסה והצליח לפרוץ את הסגר על עזה. שותפות במסע שאורגן על-ידי גורמי טרור יצרה מצב בו נציגת כנסת ישראל משתתפת לא רק במסע הדה-לגיטימציה התקשורתי, אלא שגם במעשיה ממש היא נלחמת בישראל.

את מצע הבחירות של מפלגת ישראל ביתנו - "בלי נאמנות אין אזרחות" - דווקא מקיים שר הפנים אליהו ישי, שהחליט לאכוף אותו על-ידי קביעת תנאים חדשים לבקשת אזרחות ישראלית. כחלק מן התנאים הללו, חובת ההצהרה על יהדותה של מדינת ישראל וקבלתה כמדינת היהודים, כשגם התחייבות לנאמנות למדינה היא תנאי לקבלת האזרחות.

במזרח ירושלים ממשיכים להרוס בתים שנבנו בצורה לא חוקית, על-אף הביקורת המוטחת בראש העירייה ניר ברקת, כי הוא מנסה להתסיס את האזור. ברקת מנסה לשמר את שלטון החוק גם במזרח ירושלים, אזור עליו ויתרה הלכה למעשה המדינה.

לעומת זאת, דווקא ברשות האכיפה התקשו השבוע להתמודד עם מהומות במג'דל שמס. שוטרים נכנסו לכפר על-מנת לעצור את פדא שאער, החשוד בריגול. השוטרים אשר נכנסו לכפר כותרו בבית החשוד, כשמאות מאנשי הכפר מקימים מהומות ומונעים מהשוטרים לצאת.

בצפון המדינה, כמו גם בדרומה, באזורים בהם מרבית התושבים הינם בני מיעוטים, מתקשה רשות האכיפה לאכוף את החוק. מפתיעה במיוחד האמירה של אחד מתושבי הכפר שצוטט בעיתונים השבוע כאומר: "לא התכוונו למנוע מהשוטרים לצאת, חשבנו כי אלה מוציאים לפועל". כלומר, אם אכן היו אלה המוציאים לפועל לא בטוח שהשוטרים היו יוצאים בשלום. אם מישהו רוצה להגן על שלטון החוק, צריך להבין כי הבעיה היא לא בחוסר ההכרה ביהדותה של המדינה כי אם בקיומה בכלל.