כשייסד בוריס ש"ץ ב-1906 את המרכז, לאמנות שבהמשך נקרא "בצלאל", הייתה כוונתו ללמד את בני ישראל אומנויות, כדי שיוכלו להתפרנס מהן. זה החל באריגה, שטיחים, ריקועי נחושת, אריחי קרמיקה מצוירים והדפסים. כיום, באקדמיה בצלאל מבחר המחלקות לא רק שהתרחב, אלא שתערוכת בוגרי 2010 מוכיחה שהחבר'ה מתחו את כל הגבולות עד אין סוף.
מקצועות שנחשבו פעם לאומנות (crafts) הפכו לאמנות art. צילום, פיסול קרמי, צורפות, עיצוב אופנה שהוא נגזרת של צורפות, עיצוב תעשייתי ותקשורת חזותית במיוחד - קיבלו הכרה, ומוצגים בעולם כולו בין כתלי המוזיאונים הגדולים לאמנות.
התערוכה המשתרעת על-פני כל קומות בנין האקדמיה היא ענקית. את מירב הזמן שהתיר לנו ביקור העיתונאים הקדשתי למחלקות הצילום ולעיצוב התעשייתי. מיקי קריצמן, ראש החוג לצילום וצלם ידוע בפני עצמו, ליווה אותי בסיור, והאיר את עיני לעובדת היות כל היצירות המוצלחות בתערוכה מודפסות ועשויות בין כתלי המחלקה. מה שמייחד את העבודות הוא, היות האמן מעורב בתכנון הסצינה לעיתים, כמו אנה קפרוב, שממזגת היפר ריאליזם עם סוריאליזם וסימבוליזם נוקב. הצילומים שלה מרעננים בגישתה המיוחדת ובעוצמת הבעתם.
כך גם רותם סדי שלוקחת תמונות סטילס, מעבדת אותן בפוטושופ, מפרקת אותן לגלקסיות קטנות, ומחברת את כל זה לסרט וידיאו שיוצר תנועה בזמן. הצילומים שלה מרהיבים.
יצחק עמיאל בצילומי הדיוקנאות שלו עושה מחוות לטובי הצלמים הבינלאומיים, בצורה החיובית ביותר. כמו גם אחרים, שחלקם מאזכרים את רוברט מייפלת'ורפ בצילומים תקריב מרהיבים של פרח, שהמירקם שלו כמעט אנושי. גלעד ברעם פורץ את כל הגבולות, ויוצר מדיה חדשה על-ידי שימוש באינטרנט. דרכו הוא מתקשר עם "סוכנים" שמצלמים עבורו את הנוף הנשקף מביתם, או מקומות טעוני היסטוריה, מעבירים לו זאת, כשמול המחשב שלו ניצבת המצלמה, שמצלמת מה שהוא מדריך אותם לצלם. הודות לרדוקציה, ההפחתה בפרטים, מתקבל צילום המנוגד לרזולוציה הכה גבוהה המושגת כיום. צילום בסגנון הציורים האימפרסיוניסטים והמופשט האכספרסיוניסטי. הנופך המעורפל והמטושטש קמעה הופך את הצילומים ל"ציוריים". הפרויקט שלו מדגים נאמנה את החידושים וההתפתחויות האחרונים בתחום הצילום, שעושים ממנו משהו חדש ושונה. אך לא רק חידוש ונועזות בעבודות המוצגות. גם צלמים באיכות קלאסית מרנינים בעבודותיהם את הצופים. והתערוכה ממש מהווה חוויה לצופיה.
בעיצוב התעשייתי יש מוצגים מעניינים, כמו השולחן שמפת התחרה המכסה אותו עשויה מחומר קשיח, שהוא חלק ממיבנה שולחן הקפה. כסאות רכים שמקבלים ופושטים צורות, מתקני שחיה לקטועי רגליים, ארונות משופעים וניידים, רהיטים העשויים כמו אינוולידים - קטועי רגליים, קרועים ועשויים טלאים - גישה המרמזת על פילוסופית היוצר וראייתו את המצב.
במחלקת הציור המצב פחות מרנין. לעומת מחלקת הגרפיקה, בה בולטים כשרונות ציורים, בין אם הם גרפיים נטו, כמו יוליה סמילנסקי, מיכאל ברודה, מיכל אפל, מיכאל ליבשיץ, או טובלים בדמיון וסוריאליזם כמו דינה ארגוב, אולגה קלנטרוב, ואורי כהן הכה נוקב, הרי בתחום הציור שולט השימוש הרשלני במכחול ובצבע, חסר חן וידע. מביניהם בולטת קתרינה שצ'רבינון בציורים המזכירים את אגון שילה, אדוארד מונק והאכספרסיוניסטים הגרמנים. הרקע התרבותי העשיר שמביאים האמנים יוצאי ברה"מ, שניכר בנושאים שבחרו לעבודתם, מדגיש כמה חפים מיידע זה הם הצברים, ורק חלקם, אלה שבתחום הצילום, משייטים בתחום בקלילות ובמקצוענות.
תערוכת בוגרי בצלאל 2010 תוצג בקמפוס על הר הצופים עד סוף החודש, והכניסה חינם. שווה לראות ולהינות.
