לאחרונה פנתה המשטרה לספקיות האינטרנט בדרישה לחסום אתרי הימורים מוכרים וגדולים באמצעות חסימת כתובת ה-IP של אותם אתרים.
פעולת המשטרה אינה חוקית ואינה עומדת בקנה אחד עם לשון החוק. באופן פרדוקסלי, מנהל של ספקית אינטרנט שייענה לדרישת המשטרה עלול למצוא עצמו חשוף לתביעה מצד אתרי הימורים בגין חסימה לא חוקית.
לאחרונה מגיעים שוטרים למשרדי אתרי אינטרנט ומחתימים את המנהלים באופן אישי על התחייבות לחסימת אתרי הימורים ברשת, תוך 48 שעות. המשטרה עושה לעצמה עבודה קלה ובעצם מגלגלת את הסוגיה לפתחם של מנהלים שכירים של ספקיות האינטרנט.
לטענת המשטרה, במכתב החתום ע"י מפקד מחוז מרכז במשטרה, ניצב בנצ'י סאו, דרישתה הינה מתוקף סמכותה על-פי חוק, שכן האתרים הנ"ל "מהווים מקום למשחקים אסורים לעריכת הגרלות או הימורים, כהגדרתם בסעיף 224 לחוק העונשין". המשטרה "שכחה" שחוק העונשין הינו חוק משנת 1977, כך שכאשר החוק מגדיר מהו 'מקום משחקים אסורים' - ההגדרה היא 'חצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים'. הכוונה של המחוקק הייתה "'חצרים' - במובן הלשוני-פיזי של המילה, שכן בשנת 1977, המחוקק אפילו לא דמיין שיום אחד ימציאו את האינטרנט, מה שלכולנו ברור היום. כך שכיום מנסה המשטרה, בצורה פרשנית, להכתיב לתוך מילותיו של המחוקק (משנת 1977) את המציאות של התקופה החדשה. דבר שאסור שיקרה, לבטח כאשר מדובר בפרשנות העלולה של חוק המטיל אחריות פלילית ועשוי לגרור ענישה.
איסור פלילי חייב להיות מכוח חוק. החוק הוא מקור סמכותה של המשטרה אותו היא נדרשת לאכוף, לא לפרשן אותו ובטח לא להמציאו מחדש, פרשנות אינה יכולה להיות בסיס לאישום פלילי.
מהאמור לעיל משתמע, כי המשטרה אינה יכולה לקבוע עבירה מבלי שהמחוקק נתן את דעתו לעניין וקבע אותה במפורש. זאת לבטח כאשר פניות המשטרה לספקיות האינטרנט פוגעת בחוק יסוד
חופש העיסוק ולפיכך אף צריכה לעבור משוכה גבוהה יותר של חוקיות".
בעבר קבע כבר בית המשפט העליון, כי פרשנות טקסט שנוצר על-ידי המחוקק וגם הגשמת מטרה נעלה ככל שתהיה, מחייבת נקודת אחיזה "ארכימדית" בלשונה של החקיקה. סטייה מעיקרון זה יורדת לשורשם של דברים ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הפרשנות המקובלים (ע"א 8569/06
מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' אלברט אברהם פוליטי).
מכאן שעל פניה דרישת המשטרה הוגשה ללא סמכות וללא עילה שבדין.
בנוסף, כפי שעולה מפסק דין שניתן בבית המשפט העליון לאחרונה בעניינו של
רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ, בסוגיות מעולם האינטרנט, נקבע כי:
"שיטת משפט אחראית מחויבת לכך שבהגיענו לנקודה מסוימת לא יהא ניתן עוד להתקדם מבלי התערבות חקיקתית." וכמו-כן, כי:
"סוגיות רבות מתחום האינטרנט, בכללן מערכת היחסים בין לקוחות וספקיות, או בין גולשים ומפעילי אתרים, טרם הוסדרו בחקיקה - ואין חולק שיש צורך מובהק לעשות כן". מה גם שבאותו ענין דובר בהליך אזרחי ואילו כל עוד המשטרה פועלת מכוח העונשין, הרי שהיא מייחסת אחריות פלילית ועל כן יש להקשות עליה עוד יותר.
גם מבחינה טכנית, חסימת כתובת IP מייד גורמת למעבר האתר לכתובת IP חלופית ולא ברור האם המשטרה תדרוש (בדיעבד) מספקיות האינטרנט לחסום גם את הכתובת החלופית, והכתובת החלופית אחריה, והחלופית אחריה וכיוב'.
בפניותיה לספקיות האינטרנט מתבססת המשטרה על "פרשנות חדשה לחוק ישן", אשר על פניו אסור לה לעשות כן, ואף יוצרת "יש מאין" אחריות פלילית לאותן ספקיות אינטרנט שיפרו את הדרישה.
ניתן היה לצפות, כי המשטרה תפנה לספקיות האינטרנט באמצעות צו של בית משפט שיאשר את פרשנותה של המשטרה לחוק העונשין, אך נכון לעכשיו, לא נעשה מהלך כזה, ולא בכדי!
