תשעה באב

הלוח ההיסטורי הלאומי מייעד את התשעה באב - החורבן הכפול - כאחד מהאירועים מכונני הזיכרון, האסוציאציות הלאומיות והזהות היהודית. היהדות הישנה חייבת הייתה למצוא הצדקה לחורבנות הנוראים האלה. בלי הצדקה לא יכלו יותר למסור אמונה לדורות הבאים. ומה שעלה הוא ההסבר ש"בגלל חטאינו גלינו...", וגומר.

מהפכת הזהות הלאומית שהביאו האמנסיפצייה והציונות מול הזהות הדתית, משחררת אותנו לשפוט את האירועים ההיסטוריים מזווית אחרת. שני הבתים חרבו לא בגלל שנאות. הם חרבו בגלל הכרעות מדיניות חסרות שכל ואחריות. צריך היה לבחור בין שתי אוריינטציות מדיניות - מצרים או בבל. יהודה בחרה את מצרים. ירמיהו אמר להם על מצרים: "משענת קנה רצוץ", לאמור: בבל היא המעצמה האזורית הנכונה, ואתם שוטים נשענים על מצרים אל החורבן. לא חטאים המצדיקים חורבן, אלא הכרעות מדיניות-ביטחוניות שגויות לאסון. תוכנית טלוויזיה השבוע עסקה בכרמים של מושב לכיש, אזור שהלכו בו צבאות סנחריב. ושואל המפיק את המושבניק לפשר הקשר עם הקטע ההיסטורי הזה. ועונה לו החקלאי: מה רצה סנחריב? כסף מיסים. במקום לשלם, הוליכו לחורבן הראשון.

בילדותנו למדנו כי הרומאים רצו להמיר אותנו על דתנו ומרדנו כגיבורים, ושיחקנו בקנאים המנצחים את הרומאים. בבגרותנו למדנו כי לאחר שהחריבו את ירושלים ובית המקדש, נתנו ליוחנן בן זכאי לשקם את היהדות לפסגות. כלומר, הם לא ביקשו להמיר אותנו דת.

יקרא כל אחד את התרגום החדש של מלחמות היהודים ברומאים של פלאוויוס. אם רק 10% מתיאוריו נכונים, מבינים איך מיעוט קנאי רתם עם שלם לחורבן. חכמים ומתונים אמרו לקנאים שאסור להכריז מלחמה על המעצמה העולמית, על רומא. והקנאים הרגו אחדים מהם, וגררו את העם לאסון. במונחים של ימינו, כאילו הכרזנו מלחמה על ארה"ב.

שאלתי פעם את יגאל ידין המנוח, שזו הייתה מומחיותו, כמה יהודים היו בארץ בימי המרד הגדול. תשובתו הייתה: בין שניים לשלושה מיליון (רק בגבולות הארץ). בימים ההם זה היה עם לא קטן. שאלתי: כמה קלגסים רומאים הובלו לארץ? את זה אנחנו יודעים - כ-50,000. איך חמישים אלף מתגברים עם חרבות וחיצים על מיליונים? - אה, פשוט מאד, רוב העם לא רצה להילחם. הקנאים הדיחו למרד האומלל, באלימות חיסלו את מתנגדיהם. וכך חזר הדבר עם בר כוכבא ורבי עקיבא, שרק אנחנו הציונים - במחאה מול הנכויות בגלות ובניגוד לחכמי ישראל - הכתרנו אותו.

לא פוסט ציונים ולא הערבים מסכנים אסטרטגית את המדינה, אלא רק הקנאים דהיום. בשבילם ואצלם יוחנן בן זכאי, מציל היהדות לדורותיה, הוא בוגד. רק הם מכריחים אותנו להיות כובשים מכוערים בעיני אלוהים ואנשים. רק הם מסרסים את הציביליזציה היהודית להיות הקולוניאליסטים האחרונים בין הדמוקרטיות. המצווה ללמוד משני התשעה באב היא לא להניח למצב שבו מיעוט מאורגן קנאי מסתער על רוב מבולגן ומבולבל.