אני מאשים

אני מאשים את ראשי האוניברסיטאות ומנהיגי המפלגות הציוניות בשתיקה ובהשלמה, ללא תגובה ראויה, כלפי פעילותם החתרנית של אנשי אקדמיה "שלנו", המסיתים נגד המדינה, נגד צה"ל ונגד הציונות, בשם "חופש הביטוי האקדמי" המופקר.

אני מאשים את הכזב של "חופש הביטוי האקדמי" שהוא הסוואה ואליבי שקרי לחופש הסתה של פרופסורים נגד המדינה וצה"ל, כפלטפורמה פוליטית של גיבוי אוטומטי לטובת יריבינו הפלשתינים.

אני מאשים את הפקולטות למדעי חברה ורוח באוניברסיטות שהפכו לחממות אנטי-ציוניות שמממנות ומטפחות מרצים בעלי דעות מבחילות וקיצוניות של גידופים ושנאה נגד מדינת ישראל, בכל הבמות האקדמיות והתקשורתיות בעולם.

בכל ההיסטוריה הכללית והיהודית היו תמיד דמויות של טיפוסים אינטלקטואלים חריגים שפעלו למען "זכויות" של אויבי מדינתם ומולדתם.

רוב המרצים האלה זוכים לעידוד ותמיכה בכל החוגים האנטי-ציוניים (אנטי-ישראלים), בשמאל אנרכיסטי, בימין הניאו-פשיסטי וכמובן בשאר ארגוני הג'יהאד האיסלאמיסטי. חלק מהמרצים זוכים גם לסיוע כלכלי מ"קרנות מחקר" אירופיות הממומנות גם על-ידי סעודיה ואירן. רק בזכות דעותיהם הקיצוניות נגד ישראל, זכו מרצים אלה לפרסום בעולם.

לחבורת פרופסורים אלה יש פגם גנטי בהבנת מהותו של פטריוטיזם נורמטיבי מחייב. לרובם יש קיבעון מחשבתי ויומרה אינטלקטואלית מבוימת. הם זקוקים לזעזוע מבריא של החולי המנטלי והאזרחי שלהם.

לרובם של אנשים אלה יש דעות ומושגים חריגים ושליליים בעניינים לאומיים, המקובלים אצל כל אזרח ופטריוט של עם הנתון לאיומים קיומיים כמו בישראל.

הם לועגים לפטריוטיזם (מפלטו של הנבל). הם בזים לקונצנזוס לאומי (מזויף). הם מתנגדים ללאומיות (פשיזם). הם שונאים את הגנרלים (מיליטריסטים). הם תוקפים את צה"ל (צבא כיבוש). הם מתנגדים למדינת היהודים (גזענות). הם מזלזלים באלה המתריעים על הסכנה האירנית והאיסלאמית (יצרני פאניקה). הם פוסלים כל אדם וכל דעה, המוגדרים על ידם כימני, ומסמיכים את עצמם לקבוע מהו ביטחון ומהו אסון. הם מנותקים ממציאות החיים.

הם מדקלמים נוסחאות אידיאולוגיות מיושנות, לפיהן ימין זה תמיד אסון ושמאל זה תמיד חזון. הם אנשים מתנשאים שלעולם לא מסוגלים להודות בכישלון.

תואר אקדמי אינו עָרוּבה לתבונה, לשיקול דעת, לאחריות אזרחית, וגם לא פוליסת ביטוח מפני תגובה וענישה, במדינה הנתונה בטרור ובמלחמה.

המדינה ואזרחיה אינם רשאים לממן את משכורותיהם של פרופסורים אלה שמנצלים את מעמדם ותוארם כדי להיות כלי עזר תעמולתי לטובת אויבינו. ראוי שהם יקבלו את משכורותיהם מקרן פורד, מהאיחוד האירופי, מהקרן החדשה לישראל, ומשאר "תורמים אידיאליסטים". הם ראויים להוקעה ציבורית ולהרחקה מהמתחם הממסדי הממלכתי.

רשימת הפעילויות והדעות ה"אקדמיות" האנטי-ישראליות שיזמו, נאמו וכתבו כל אותם פרופסורים ודוקטורים, בשם "חופש הביטוי", כללו את הדברים הבאים:

• ארגון סימפוזיונים על "שבוע האפרטהייד הישראלי";

• חתימה על עצומות נגד "פשעי מלחמה" שביצעה ישראל;

• ארגון מסע עולמי של החרמת ישראל באקדמיה, בתרבות ובכלכלה;

• שותפות פעילה בהפגנות ובצעדות תחת דגלי פלשתין נגד ישראל;

• חתימות על מכתבי תמיכה בסרבנים לשרת בצה"ל;

• תמיכה להפיכת ישראל למדינת "כל אזרחיה" ולא כמדינת העם היהודי;

• מאמרים ונאומים של תמיכה בנכבה הפלשתינית;

• העם היהודי הוא "המצאה" מאוחרת, על-פי "מחקר" של שלמה זנד;

• זכותם של היהודים לחיות בפלשתין אינה עולה על זכות הבריטים בהודו;

• ישראל היא "מדינה כמעט נאצית המבצעת פשעי מלחמה";

• השואה לא הייתה נוראה יותר ממעשי הפשע המבוצעים בידי הציונים;

• ישראל אשמה בהיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינים;

• ישראל היא דיקטטורה גזענית, כל עוד הפלשתינים בעולם מנועים מלהשתתף בבחירות;

• קריאה לפלשתינים להגביר את הטרור כדי לזכות בוויתורים;

• מגדל האוניברסיטה על הכרמל בחיפה מסמל את דיכוי הערבים;

• הם מופיעים כמרצים בכינוסים אנטי-ישראלים ברחבי העולם;

• פרסום מאמר בשבחו של נורמן פינקלשטיין, "בכיר" מכחישי השואה;

• מאמר המתאר את ישראל כ"מדינת טרור", והיהדות היא מקור הצרות בעולם;

• ספר המתאר את ישראל כמדינה מיליטריסטית, מושחתת וגזענית;

• חתימות על עצומות נגד כל ממשלות ישראל, בעיתונות, בישראל ובעולם;

• ניצול הבמה האקדמית, בה הם מלמדים, להשמעת דעותיהם בפני הסטודנטים.

גם לנו, האזרחים הפשוטים, יש הזכות לחופש ביטוי ביקורתי, ולא רק לעיתונאים, לפוליטיקאים ולפרופסורים.