נצחון פירוס של הפרקליטות

העליון הכפיל את עונש השוטר: 30 חודשי מאסר

אם הפרקליטות לא הייתה מערערת על פסיקת השופט המחוזי מנחם פינקלשטיין אז נשיאת העליון השופטת דורית ביניש לא הייתה מוציאה מן הסתם תחת ידה עוד החלטה שפוגעת בביטחון הציבור. מובן שאין להלין על החלטת העליון, כי מדובר בהחלטה שתואמת את האידיאולוגיה השיפוטית הידועה מבית ה"זכויותיזם" (של הפושע כמובן).

15 חודשי מאסר לשוטר שחר מזרחי לא סיפקו את הפרקליטות. הצורך לערער בער בעצמותיהם בתיק הזה, הם מאוד רצו לנצח. זו לא עוד עסקת טיעון של מפגע-בורח, רוצח או אנס סדרתי. בתיק הזה יש להילחם עד חורמה.

לא ראיתי את הצורך הבוער הזה אצל התובעת למשל במשפטם של המחבלים-הבורחים תורן ונעים, שרצחו את הילד אמיר בלחסן והותירו אותו גוסס על הכביש. שלוש שנות מאסר סגרה הפרקליטות בבהילות עם המחוזי על התועבה הזאת, כמעט כמו 30 חודשי מאסר שהשיתו על השוטר מזרחי.

איך התקרה של בית המשפט לא קרסה בזמן שהוקרא גזר הדין? והגברת התובעת מתראיינת בטלוויזיה ומסבירה שבנסיבות שנוצרו, העונש הולם את המקרה וכשמשה נוסבאום הטיח בה: "אבל לא ביקשתם עונש חמור יותר" קיפלה במהירות את ניירותיה ונעלמה כלעומת שבאה.

אבל על השוטר הזה הם חכמים. ולמה מי זה השוטר הזה בכלל שהוא שליח ציבור, ולמה מיהו הציבור הזה לעומת השמירה על זכויותיהם הקדושות הבלתי ניתנות לערעור של פושעי ישראל?

קשה להם בפרקליטות. בתיקי האמביציה הם נכשלים, המבקר נוזף בהם, צילו של חיים רמון אינו מרפה, פרשת ראשונטורס מרוחה להם כמו ביצה על הפנים, השר צחי הנגבי מזוכה מכל סעיפי כתב האישום שנרקם על ידם בעמל רב (ודופק את עצמו במשהו שכלל לא קשור לאישום, ככה, "ביי דה וויי") והסאגה של הנשיא לשעבר משה קצב שממתינה בפינה.

שריטה, חצי שריטה, מבט אחד עייף, קטעי ניבים סתומים ודי (שתסלח לי רחל). ובזמן הנותר בין ספיגת אש הביקורת לבין שרשרת של עסקות טיעון מקוממות, שאין להן סוף, אפשר "לתקוע" איזה שוטר. עליו הם גיבורים. כי מי יגן על השוטר? פליליסט סלבריטי בג'יפ יוקרה? ממש מעניין אותם מאיפה יהיה לו כסף... התקשורת? פחחח, הרי גם התקשורת עוינת כמו שמתבכיין פרקליט המדינה, אז יאללה שוטר, יש כאן הישג בטוח. וזה כמובן עבד.

בית המשפט העליון, כמו תמיד, הניח על כף המאזניים את האינטרס הציבורי, ועל הכף השנייה את הזכות להיות עבריין - והתוצאה ידועה. כעת המשטרה תתכנס ללקק את פצעיה אבל לא לאורך זמן. עד לאירוע הבא, עד ששחר מזרחי אחר יתייצב מול הסיטואציה שצריך לעצור את הפושע. ואני בטוח שכשהיד שלו תנוע מחוסר ברירה לעבר נרתיק האקדח, הוא לא יראה לנגד עיניו את השופטת ביניש, לא את משה לדור וגם לא את משפחתו שממתינה לו בתום המשמרת; הוא לא יראה אותם בעיניים, כי מה שהוא רואה באותם חלקי השניות זה את הדבר שחייבים לעצור. והוא יעצור את הדבר הזה. עם או בלי אקדח; אני יודע שהוא יעצור, כי אני מכיר אותם. הם לא יעשו את זה בשביל המשכורת ולא בשביל התודה שלנו, תודה שאיש לא טורח לומר להם. אז יופי פרקליטות, ניצחתם, שחר מזרחי יעזוב את ביתו ואת יחידתו ויילך לכלא לשנתיים ארוכות כמו שרציתם. שנה לא הספיקה לכם, רשמתם ביומנכם הישג קטנטן, קטנטן ומיותר. עוד כמה ניצחונות כאלו ואבדנו.