אז מה הרווחת, השופטת ביניש?

לא רק שהשוטרים מושמצים ללא הרף - במקום להפנות את הזעם הקדוש אל משרד האוצר, אשר אינו מספק את התקציבים ההכרחיים לשיפור עבודת המשטרה - אלא שכאשר שוטר מצטיין דבק בתפקידו וחושש לחייו - יורה, מוקירה לו המערכת המשפטית את רחשי התודה שלה ושולחת אותו למאסר.

כמה קל לשבת במשרד ממוזג כאשר כל הזמן שבעולם נתון לשופט ול"שיקול" דעתו, בעוד השוטר רץ ורודף אחר פושע וחייב בשניות ספורות להגיע להחלטה על אופן פעולתו בזמן אמת.

האם הנעל אשר נזרקה אל עבר הגברת דורית ביניש ושגרמה לה אך נזק מועט ביותר, באמת מצדיקה שלוש שנות מאסר? והאם שחר מזרחי, אשר איננו יודעים אל נכון עד כמה היה מאוים, חייב לשאת שלושים חודשי מאסר? פרופורציות - זה מה שאין בבג"צ.

המסר אשר העביר אתמול העליון לכל העוסקים בביטחון הציבור הוא, ראשית לכל: שימרו על עצמכם, לא רק מפני הפושעים, אלא גם מטחנות הצדק. אל נא תצפו כי סיכון חייכם יזכה להערכה ולכן, אל נא תסכנו אותם. עשו כפי שמצופה מ"ראש קטן". העבריין ברח? שיברח. ואם אפשר, השתדלו גם אתם לברוח מן המשטרה, יותר קל להיות גנב רכב מאשר שוטר.