הסכנות שבפרישה לפנסיה צבאית מאוחרת

בהמשך לידיעה על יציאה לפנסיה של אנשי צבא הקבע בגיל 50, נשמעו תרועות הניצחון של אנשי האוצר שהצליחו במאבקם להעלות את גיל הפרישה - אולם, יש לראות זאת גם מזווית אחרת.

דוד בן-גוריון - שאין מחלוקת על כך שהיה גדול המנהיגים - בבואו לייסד ולעצב את בזמנו את צה"ל, השכיל להבין וגם לקבוע שהפרישה המוקדמת יחסית של משרתי הקבע יש לה שלוש מטרות:

• מניעת היווצרות של כת צבאית סגורה על-ידי שירות ארוך-טווח;

• להוות תרומה לחברה האזרחית על-ידי הנחלת הידע והניסיון הנצבר של הקצינים והנגדים כשכוחם עוד במותניהם;

• קליטתם ושילובם מוקדם ככל האפשר בענפי המשק עוד כשהם צעירים יחסית.

אכן, הגיעה העת שאיזה מוסד ציבורי מכובד ייקח על עצמו משימה לערוך מחקר אשר יענה על השאלה: מה הייתה תרומת משרתי הקבע שהשתחררו - בכלכלה, בביטחון, בחברה ובחינוך בהתנדבות ועוד? אין ספק שגם האוצר יופתע מתוצאות מחקר זה.

עוד נתון שהאוצר יכול לבדוק, אם ירצה, הוא התרומה בהכנסות ששילמו משרתי הקבע למס הכנסה, לרשויות האחרות, מאז הקמת המדינה בזכות עבודתם בקריירה שנייה במקום לשבת בטלים בבית.

מלבד זאת - בתהפוכות המזרח התיכון ולאור האיומים עלינו, מי בדיוק ירצה בתקופתנו צבא זקן?