קפיטליזם ידידותי

הבעיה הגדולה ביותר של האנושות היא הקיבעון. התרגלנו. האנושות מצאה לעצמה מספר כלים לצורך התנהלותה, ומרגע זה הפכה אותם לקדושים, ולא היא! החוק, הדמוקרטיה, הכלכלה - הם כלים. אם הם אינם יעילים מספיק, מותר לשפר אותם. צריך לזכור רק דבר אחד קטן: מי קיים עבור מי? הכלים קיימים עבורנו, לא ההפך. החוק אינו קדוש, הדמוקרטיה אינה קדושה, וכך גם הכלכלה. האנושות היא הקדושה, והכלים שבעזרתם האנושות משתמשת יתאימו את עצמם במטותא למענה. מותר לחשוב "מחוץ לקופסה".

• הערה: המחבר אינו מבין בכלכלה, אך מסוגל להבחין בחסרונותיה.

יש הרואים בקריסה הכלכלית העולמית הוכחה חד-משמעית לכשלון הרגולציה. לדעתם יש לאפשר לכוחות השוק לפעול ללא שום הפרעה, ורק כך יראה הקפיטליזם במיטבו. זהו כמובן רעיון "נהדר": לא די בנזקי ההפקרות שהייתה קיימת עד כה, אלא ננצל את כשלונה כדי לעבור להפקרות כוללת עד כדי קפיטליזם אנרכיסטי.

זה בהחלט משעשע, ואולם לכל תעלול צריך להיות גבול, גם לשטויות. לא צריך להיות גאון בכלכלה כדי להבין שכל דבר בטבע חייב להתנהל עם גבולות, שכן בלעדיהם התרבות האנושית מאבדת את זכות קיומה. לא ניתן לקיים תרבות אנושית ללא גבולות. קיומם של חוקים וכללים, יחד עם גופי אכיפה יעילים, הם תנאי הכרחי לקיומה של תרבות אנושית. זאת היינו אמורים להבין כבר לפני כמה מאות או אלפי שנים. גם לכלכלה אין פטור מכך.

אי לכך ובהתאם לזאת יש להקים מערכות בקרה ואכיפה אדוקות, יעילות ונשכניות. המערכות הללו "ישבו על הזנב" של כל גורם כלכלי, וכל סטייה קלה כחמורה תיתקל מיד בענישה בלתי פרופורציונאלית. כדאי שהגופים הללו יהיו כפולים כדי שגם הם יבקרו אחד את השני. אומנם מדובר במערכת ביורוקרטית מסורבלת, ואולם בלא אכיפה יעילה ה"חריגים" מתרבים ומרסקים את השיטה.

בשתי מילים: בקרה ואכיפה. בארבע מילים: יותר בקרה ויותר אכיפה. בשש מילים: עוד יותר בקרה ועוד יותר אכיפה! לא כופר, לא מחיקת חובות, לא "יסוד נפשי", לא שיקום, לא הזדמנות נוספת ולא פתפותי ביצים. מי שרוצה להרוויח על-פי השיטה הקפיטליסטית - יבורך. מי שינצל את חולשתיה וייתפס - יאלץ לתרום את מרבית רכושו למדינה ויהנה מזמן רב שבו יוכל לשבת ולחשוב על מעשיו. בהיעדר פיקוח אפקטיבי, תאוות הבצע תהפוך את הכלכלה לקלקלה ושוב תוביל לקריסתה.

הפטנט של עשיית כסף מכסף שגוי מבסיסו. כסף הוא כלום. כסף זה המצאה, מוסכמה, זהו כלי או אמצעי לניהול הכלכלה. על אי בודד מיליארדר יוכל מקסימום לעשות מהכסף מדורה. אין סיבה כלכלית שאנשים יסחרו בכסף או יעשו כסף מכסף! זה לא יצרני, לא מועיל, אינו תורם מאומה לאנושות. אי לכך ובהתאם לזאת זה מה שיש לעשות:

1. ביטול הבורסה. התרגלנו שהבורסה היא לבה של הכלכלה הקפיטליסטית; טעינו. הבורסה היא עלוקה, פרזיט ענק שמשחק ב"נדמה לי". לכאורה סוג של פרפטום מובילה - מכונה שמפיקה אנרגיה יש מאין. הבורסה משחקת בכסף, עושה כסף מכסף. למה? מי צריך את זה? הבורסה אינה מייצרת כלום, לא תורמת מאום לאנושות, בלתי כלכלית בעליל. הבורסה היא משחק ענק למבוגרים מחד-גיסא, ומקור עבודה מיותרת להמוני פרזיטים מאידך-גיסא. מי שרוצה לשחק בכסף - שיילך לקזינו, מי שרוצה להרוויח כסף - שיילך לעבוד. מומחי הכלכלה ימצאו דרכים אחרות לצורך גיוס הון לחברות, והנה נפטרנו מעונשה של זו. כסף לא עושים מכסף! נקודה. לכו לעבוד.

2. בנקים יהיו מלכ"רים. גופים שיעסקו בכספים יהיו גופים ללא מטרת-רווח שירוויחו את המינימום לצורך קיומם. כל הצרות של עמלות השורה וזריקת משפחות מבתיהן יסתיימו. הבנקים יהפכו מעלוקות ששואבות כסף, לכלי שתפקידו לסייע לכלכלה האנושית להתנהל. מנהלי בנקים שירצו להרוויח כסף, יילכו ללשכת עבודה ויחפשו דרך להועיל לאנושות.

חשוב להדגיש: כל היתרונות של הקפיטליזם ישמרו: עדיין אנשי עסקים יוכלו לעשות עסקים ולהרוויח כסף כרגיל. אבל עשיית כסף בדרך שאינה מועילה לאנושות, כמו מסחר בכסף, או יניקת כסף - תיפסק. ביטול הבורסה יפתור בעיות רבות נוספות: קריסות כלכליות, הונאות-ענק וכדומה. עולם העסקים ימשיך להיות קפיטליסטי, עולם המסחר בכסף יהיה שירות של המדינה לאזרח ללא מטרת רווח.

הקפיטליזם, שהוכחה כשיטה הכלכלית הטובה ביותר, הינה בעייתית מאוד בלשון המעטה. רוב האנושות כורעת תחת עבודת פרך ולמרות זאת לא מצליחה לחיות בכבוד. לעומת זאת, קבוצה קטנה יחסית של אנשים מרכזת סביבה את עיקר ההון ומשאבי האנושות. לכן, עלינו לחשוב כיצד להפיק מהשיטה הקפיטליסטית את יתרונותיה ולהיפטר מחסרונותיה. יש לנו כבר די והותר ניסיון.

כאן מגיעה ההצעה לקפיטליזם מוגבל: עד גבול מסוים השיטה הקפיטליסטית תתנהל בדיוק כפי שהיא, על כל יתרונותיה. כל אדם או משפחה, יורשו לצבור הון ורכוש אישי עד לגבול מסוים, נניח עד עשרים מיליון דולר, סכום אגדי ל-99% מהאנושות. סכומים מעבר לכך יחולטו למדינה לטובת תקציבי רווחה שונים, או יישארו שייכים לחברה המסחרית. כך עדיין אנשי עסקים יוכלו להיות בעלי חברות עשירות ולהשתמש בכספי החברות כדי להמשיך ליזום פרויקטים גדולים, כל זאת מבלי שהשיטה הקפיטליסטית תחוש אפילו דגדוג בקצה הארנק.

ניתן לחשוב על דרך מעשית למימוש השיטה: מיסוי פרוגרסיבי הדוק. כפי שקיים היום: ככל שמרוויחים יותר, כך המס גבוה יותר. ניתן "למתוח" את השיטה הזו לקיצוניות, כך שבסכומים גבוהים המס יגיע לכדי 90 או 99 אחוזים. במצב כזה יהיה עדיף לטייקון להשאיר את הכסף בידי החברה שלו ולא לשלם לעצמו משכורת-עתק שכמעט כולה תגיע למדינה. שחקני קולנוע למשל, יורשו לתרום את העודפים לפרויקטים חברתיים על-פי בחירתם.

איש עדיין לא אמד כמה טריליארדים נרקבים בחשבונות בשווייץ או בבנקים אחרים בשעה שיכלו להציל מיליארדי בני-אדם, מבלי שאיש מן העשירים היה אפילו חש בכך. הפרויקט האחרון של גייטס ובאפט רק ממחיש זאת.

השאיפה העתידית לסדר עולמי חדש תכלול כמובן גם את כל השייח'ים הערביים וכדומה בעולם כולו. לא יהיו יותר בעולם אנשים שברשות משפחתם יהיה הון העולה על סכום מסוים. הם יהיו רשאים לצווח ככל שיחפצו, אבל כפי שנאמר: "הקפיטליזם נתן, הקפיטליזם לקח, יהי שם הטייקון מקופח". אף אחד לא חייב לטייקונים שום דבר. הקפיטליזם היא שיטת כלכלה שנועדה למען האנושות. כשם שהיא באה, כך היא יכולה ללכת ו/או להשתנות. מי שנולד עם כפית זהב בפה יופתע לגלות שהאנושות רשאית להחרים אותה. הטייקון אינו יציר הבריאה אלא תוצר השיטה, כפי שהיא יצרה אותו כך היא יכולה להתחרט.

עם כל ההערצה שלנו לקפיטליזם, שומה עלינו להיות נאמנים למציאות. כאשר את הכלכלה העולמית מובילים מיטב המוחות הנערצים, וגם הם, כך מתברר, שווים כקליפת השום, כבר אין על מי לסמוך. לא ייתכן להמשיך להפקיר את הכלכלה העולמית בידי אותם אנשים שהובילו לקריסתה, יהיו ידועי-שם ככל שיהיו. חבורת הכשלונות שהובילה אותנו לקריסה צריכה לשבת יפה על הספסל בפינה, ולאפשר לאחרים לקחת אחריות. בראש ובראשונה על האנושות להכריז על קריסת הקפיטליזם במתכונתו הנוכחית. זה יהיה הפתיח לחשבון-נפש כלכלי עולמי לקראת תכנון כלכלה חדשה יעילה ואמינה יותר.