שמעתם שיש בארצנו "אמצעי התקשורת"? אי-אפשר שלא לשמוע. הם כותבים, מדברים, צורחים – לא למען "זכות הציבור לדעת" אלא למען הזכות לשטוף לנו את המוחות, להפוך אותנו למריונטות שאפשר לעשות איתן הכל, ואפילו לא נרגיש את זה. אנחנו אוכלים את הפיתיון ועוסקים בנושאים שמוכרים לנו, כאילו זו הבעיה של היום.

והדוגמה החיה לפנינו: יום ולילה אתם שומעים על "ילדי עובדים זרים" שהולכים לגרש אותם. זו הבעיה? הכל כאן שקר.

קודם כל, אין כאן בכלל ילדים. יש עובדים זרים או מסתננים שהגיעו ארצה באופן חוקי או בלתי חוקי, והתעכבו כאן קצת מעל לזמן המותר. זה שנולדו להם כאן ילדים, לא משנה את העובדה שתפקידו של כל מנהל האוכלוסין תקין ואחראי הוא לשלוח אותם הביתה בצורה מאורגנת והחלטית, בלי שום היסוס, עם המשפחות. אחרת, נהפוך את המדינה למזבלה בינלאומית.

אבל כדי להפוך את הסיפור מברור מאוד ופשוט לנושא חם, ממציאים את הסיפור על הילדים, מנתקים אותו מהסיפור האמיתי, ואז מתחילה ה"חגיגה" המלאכותית. כולם עוסקים בזה. אש וגופרית נשפכים עלינו, צילומים של ילדים מסכנים, צרחות על אכזריות – הכל מאותו כיוון, אתם כבר יודעים איזה – מכיוונם של ארגונים אנטישמיים ואמצעי שטיפת המוח. אותם השחקנים, רק הנושא חדש.

אז תנסו להתנער מהם, לא לקנות עיתונים מסוימים, להגיב על תוכניות רדיו וטלוויזיה ששוטפות לנו את המוח – ותאמינו לי, סוף-סוף יהיה לכם טוב על הלב.

ומשהו "קטן" לקינוח. לא תמיד אנו שומעים רעש וצרחות. לפעמים דווקא שומעים שקט... שקט... לא מדברים בכלל. על מה? לפי הסיפורים מהדרום, כל יום מגיעים ארצה ממצרים בסביבות אלף מסתננים. אף אחד לא עוצר בעדם. אין צבא, אין משמר הגבול. רק המצרים לפעמים יורים כדי להראות שיש בכל-זאת מישהו בקו הגבול. הם כבר כבשו את אילת, עוד מעט הם יכבשו את ערד, דימונה, תל אביב.... זה קורה יום-יום ובשקט... שלב נוסף בחיסול המדינה היהודית.