לפגוש את ה"אויב" - לפגוש את עצמי

מפגשים של יהודים-ישראלים עם פלסטינים אינם קלים, בלשון המעטה. החשדנות, הפחד, אי-הנוחות, בעיות תקשורת הקשורות לאי-ידיעת השפה של הצד השני, הצורך להכיל את הסיפורים מלאי הסבל - כל אלו הופכים מפגשי דיאלוג כאלו לקשים, מבחינת רגשית, מבחינה קוגניטיבית. בנוסף, התחושה של "מה זה יעזור - היינו בסרט הזה כבר פעמים רבות" - מוסיפה אלמנטים של ציניות ותסכול.

אם מוסיפים למפגש כזה פרטנר שלישי - גרמנים, הבנים של אלו שניסו למחוק אותנו מפני האדמה ובני הדור השלישי, צעירים שמחפשים "לתקן את העולם" - המפגש נעשה עוד יותר בלתי-אפשרי. המשולש הנצחי, המשולש המכוער, המשולש המקבע. מצד אחד אנחנו הקורבנות שלהם, ומהצד השני הם הקורבנות שלנו. ובכל זאת, ממין מפגש שכזה, גרמני-ישראלי-פלסטיני - יכול לצאת משהו מדהים, תורם, ממלא, ממריא.

במשך תשעה ימים, נפגשו חברי FAB - Friendship across Borders - עמותה בינלאומית שדוגלת בחשיבות "לראות את האחר דרך עיניו", מורכבת משותפים ישראלים, פלסטינים וגרמנים, ומשתי קבוצות גיל - סטודנטים (בגילאי 19-30) ומנטורים (בגילאי 30-70). בימים הראשונים של חודש אוגוסט חם זה, נפגשנו חמישים אנשים משלוש הארצות, ב"טליתה קומי" בבית ג'אלה. מטרת הסמינר הייתה להפגיש כל אחד וכל קבוצה עם הסיפור של השני, להתבונן פנימה, וליצור יחד פרויקטים משותפים המבוססים על בניית שלום צודק.

היה חם - מה זה חם! ברגעים מסוימים חשבנו שהכל הולך להתפוצץ, אך לא נתנו לזה לקרות. הצלחנו להכיל גם את הכאב מהשואה, וגם את הכאב מהכיבוש. הצלחנו לעצור את השיתוק שמלווה את סיפורי הסבל והטראומה, וליצור יחד רעיונות לפרויקטים עכשוויים ועתידיים. אלו יעזרו לנו לא רק לשמור על הקשר העמוק שנוצר, אלא גם להרחיב את המעגל לאנשים ולעמותות רבים נוספים, המעוניינים בחינוך לשלום, לצדק, ולסוף הכיבוש.

לא פתרנו את הסכסוך, לא הבאנו את סיום הכיבוש, לא הפכנו את היסטוריית השואה. כן הקשבנו, כן השמענו, כן בכינו, כן צחקנו, כן שחקנו, ובעיקר כן למדנו (שוב) שיש ישראלים, פלסטינים וגרמנים שרוצים לעבוד יחד בבניית מציאות בריאה אחרת, ושיש בנו הכוחות להמשיך בעבודה החשובה הזו.