שתיקות מסוכנות

הרמב"ם מלמד אותנו שכל המחלות מקורן בנפש. כדי לשפר מצבו הרפואי של חולה, יש לדאוג להעלאת מצב רוחו הנפשי. כי כדי להיות בריא בגוף, צריך קודם כל לדאוג לאיזון נפשי ולרגיעה. משום שחולשת הנפש גורמת לסערות הנפש ולקשיים בכל אירוע, קטן או גדול, הצצים בחייו של האדם.

שלמה המלך אמר: "דאגה בלב איש ישיחנה" [משלי יב, כה]. מכאן - שהדיבור, השיתוף, הוא שיכול להועיל למי שנפשו כואבת. הדיבור מקל על הסבל הנפשי. השיתוף מסייע לשאת קשיים נפשיים.

אמי ע"ה הייתה שתקנית בכאביה ולא ידעה לשתף. ומאחר שלא סיפרה, איש לא שיער את גודל הכאב והצער. אמי עברה כמה צרות בחייה. מותו של אביה בילדותה, בהיותה ילדה רכה בת 5 בלבד, הייתה רק אחת מהן. כדי לחסוך צער, לא אמנה את הדברים.

לאחר כמה אסונות במשפחתנו, נדם צחוקה המתגלגל, האהוב, של אמי הטובה. נשארו רק שתיקות. ארוכות. הכאב ננעל ונשתק.

אמי הייתה אישה טובת לב, עדינה וצנועה בהליכותיה. ואת כל חייה הקדישה לבני משפחתה. תמיד בישלה עבורנו ממיטב המאכלים. מושקעים ונהדרים. כמיטב מסורת המטבח הטוניסאי העשיר, המפנק. גם בכאביה, גם בסבלה המשיכה לנהל את הבית במסירות ובהקפדה, במסירות אין קץ ובאהבה. את כאביה ואת סבלה שתקה כאילו לא היו. וכך - הצער ננעל. המילים נסגרו. הכאב איים לפצוע.

אבל הכאב, אי-אפשר לו ללא ביטוי כלשהו. אם לא ביטוי בדיבור, אז ביטוי בגוף. ואז התגלתה מחלת הסוכרת אצל אמי. ונפשה הכאובה, הכלואה של אמי, התפרצה בעל-כורחה כמחלה. והמחלה הקשתה על חייה. וכך עברו לה שנותיה האחרונות של אמי, מיוסרות מכל.

אימא כבר לא אהבה לבשל את כל התבשילים המורכבים, המיוחדים. אבל בכל זאת השתדלה מאוד ועשתה מאמצים למען הבעל והילדים שהתגעגעו לאוכל המיוחד.

אמי לא ביקשה הרבה לעצמה. רק שיתנו לה קצת לשבת לבד. בשתיקה. לפעמים עם קפה ועוגיות מעשה ידיה להתפאר. רק זמן לחשוב רצתה. רק זמן לשתוק. והכאב תפח ואכל בה.

ואני למדתי מכך - שצריך לדבר כשכואב. צריך לשתף. ואם מישהו שותק, זה לא אומר שלא כואב לו. זה לא אומר שלא נפגע. ואם מישהו עבר טראומה ואינו מדבר על כך, זה אולי מפני שכואב לו מדי. אולי מפני שאינו יודע או אינו מסוגל לשתף. קשה לו מדי. או שהינו עדין מכדי לספר. זה לא אומר שלא כואב.

וחשוב לחזק. חשוב להיות קשובים ורגישים. חשוב להיות ערניים לסבל האחר. כי שתיקות-יתר מעידות לפעמים על כאב גדול מדי. ואם יועילו המילים ולו רק להאזנה אחת, להקשבה ולאמפתיה לאחר, שיהיו הדברים לעילוי נשמת אמי המנוחה רחל (רשיל) טרבלסי בת חנינה. נפטרה ביום י"ב באב תש"ע. ת.נ.צ.ב.ה.