להחזיר לכיתה את העונש החינוכי

שנת הלימודים החדשה תיפתח בשבוע הבא בצל האלימות הגואה בבתי-הספר. בשנה החולפת היא האמירה לממדים חדשים, עם העלייה במספר התלמידים הצורכים אלכוהול וסמים, ועם הגאות במספר מקרי האגרסיביות המילולית והפיזית בינם לבין עצמם ובינם לבין המורים המופקדים על חינוכם.

כדי להקדים רפואה למכה, שאינה כתובה בתורה, יוצבו, אומנם, במוסדות החינוך מצלמות-אבטחה משטרתיות, שיפקחו על החוק והסדר. אלא שמלבד עינו הפקוחה של "האח הגדול" ראוי היה להחזיר, בצידן, גם את משטר המשמעת המוקפד של ימים עברו ולהבטיח בכך שהחוק והסדר יישמרו עד תום.

מלבד המורה התורן של ההפסקות שבין השיעורים כדאי להציב, כעזר-כנגדו, גם תלמיד-תורן. חזקה על זה האחרון שיידע להבחין, טוב מן המורה, ב"עושה הצרות המקצועי" שמבין חבריו, ובכך לסייע בידי מחנכו בתפיסתו בשעת מעשה.

ללמד לקח

עם הגברת האלימות במוסדות החינוך עלה גם מספרם של הפסיכולוגים החינוכיים, התובעים החזרת העונשים החינוכיים של פעם לבתי הספר. כך, למשל, כמו לפני שנות-דור, יטול המחנך את ילקוטו של התלמיד שסרח ויחזירו אליו רק לאחר שיזעיק את הוריו לבית הספר, כדי להעמידם בסוד העניין וכדי שיוכלו להטיף לו מוסר; כך, למשל, יעמיד המורה בפינת הכיתה תלמיד-מפריע עד לתום השיעור; וכך, למשל, יטיל המורה על תלמיד לא-ממושמע תורנות-ניקיון או סידור-כיתה בתום הלימודים, כדי ללמדו את הלקח הנדרש.

וכדי להחזיר עטרה ליושנה ולהשיב כבימים עברו את יראת הכבוד של התלמיד למורהו, מן הראוי להקנות לו, בצד התורה, גם דרך ארץ: לא לכנות אותו בשמו הפרטי, אלא בתואר המקצועי שלו, ולקום בפניו כל אימת שייכנס לכיתה.