סוף אוגוסט. עדיין חם עכשיו. לוהט. רותח. תפשירו. מה יש לכם להפסיד? תפשירו את המלחמה הקרה. תפשירו את האש הקטנה, שקפאה לחודשים אחדים. תלבו אותה. למה לא, להטוטני האש ולולייניה. נישפו על מסך העשן המסתיר, כביכול, את האש שתפרוץ כאן. הגיעה עת, פירומנים.
תפשירו את ההקפאה. תמשיכו להתל בכל העולם. תמשיכו לזלזל. תפשירו, כי אין סיכוי ואין תוחלת. כי אין טעם ואין תועלת. תפשירו, נו תפשירו.
אל תמתינו עד העשרים ושישה לספטמבר. הקדימו בחודש. מה יש לכם להמתין? למי יש לכם לחכות? שיברו עכשיו את הכלים. הם סדוקים זה מכבר. עכשיו – שיברו אותם. בלאו הכי נגמרו המשחקים.
העולם פוקח עלינו עיניים ורואה את אשר רואה כל בר-דעת גם במקומותינו: ישראל קורצת. ישראל אינה רצינית. היא לא ממש מתכוונת להמשיך להקפיא. לכן, הקדימו מכה למכה ו... תפשירו. הפשרה עכשיו. מבעוד מועד. בטרם אש.
זה הזמן. הזמן שבו משילים את מסווה השקר המזויף ונחשפת האמת – הקשה, המרה. הסתיימה המלחמה הקרה. "תכף ירעמו התותחים", כמאמר השיר.
הסכמתם – תודה שהואלתם – בשתיקה, גם אם צקצוק השפתיים הרוטנות שלכם נשמע למרחקים, להקפאה זמנית, סמלית, של היישובים שלכם ושל אחיכם להתיישבות ולהשקפת עולם. הייתם מוכנים להיות ילדים-טובים-שטחים למשך חודשים אחדים, לשבת בשקט, לדעת, בתוך תוככם, שבעשרים ושישה לספטמבר יסתיים המשחק ב'כאילו' הקפאה, ב'נדמה לי' הקפאה. ב'חארטה-בארטה' הקפאה.
בסוף החודש התשיעי למניינם תסתיים ההקפאה ותתחיל – אם לא מחר אז מחרתיים, או בעוד שבוע שבועיים, חודש חודשיים - התבערה. ואתם, אפופי עשן, תמשיכו להגיד שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. תקדשו את זכות אבותינו. את אימא אדמה וסבתא אדמה וסבתא-רבתא אדמה. את ההבטחה האלוהית. את הציווי התנ"כי של "אתה בחרתנו מכל העמים" את "לעד". אדמתי עד מותי.
אלה השבועות האחרונים בהחלט של ההקפאה הזמנית, זו שגם ראש ה
ממשלה הסכים עליה, לכאורה, כמי שכפאו שד. גם הוא יודע שההקפאה הזו אינה אלא קריצה, מראית עין. וגם עמוק בתוך תקופת כהונתו השנייה הוא עדיין לא החליט מה הוא רוצה להיות – ראש ממשלה חלש, כנוע, צייתן, משרתם של אדונים, שבשבת נושבת עם כל משב של רוח, או, לחלופין, מנהיג עם חוט שדרה, עם חזון ויכולת לממש אותו - כנגד כל הסיכויים, המלעיזים, המשמיצים. כנגד הבזים לו והמגמדים אותו.
לפות בין
ברק אובמה, המתנגד בכל הסמכות והתוקף המנהיגותיים שלו להפשרת ההקפאה ולהמשך הבנייה מזה, לבין בני בגין, שלא יאפשר את המשכה בשום תנאי, ימשיך
בנימין נתניהו לא להחליט, לעשות גם וגם, לרצות את כולם. יקרוץ באותה עין שהוא יעצום, כאומר - הכל משחק. הקפאה. הפשרה. עיזבו אתכם משטיות. אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה. או להיהרס בה. ימים יגידו – עם הקפאה או בלעדיה.
