חצי נחמה בחרם מאוס

אחד העם (אשר צבי גינצברג) מראשי הוגיה של הציונות, כתב לפני כ-100 שנה במאמרו "חצי נחמה", כי היהודים בגולה שהאנטישמים העלילו עליהם במשך מאות בשנים שהם רמאים, שקרנים, נוכלים ומושחתים, החלו להאמין שהגויים צודקים בהשמצותיהם ושהם אכן חלאת המין האנושי וראויים לכל גינוי.

אולם כאשר העלילו עליהם שהם משתמשים בדם של ילדים נוצרים לאפיית מצות בפסח, עלילת הדם שהייתה הרוח הגבית לרצח יהודים במאות פוגרומים עקובים מדם, בעלילת הדם הנוראה הזאת מוצא אחד העם חצי נחמה, משום שכל יהודי שפוי יודע שזהו שקר נתעב ולפיכך על היהודים להסיק מכך שכל ההשמצות הגזעניות האחרות שהטיחו בהם שונאי ישראל בגולה חסרות כל שחר.

חצי נחמה דומה יש גם בהחרמתם הנתעבת של תושבי אריאל על-ידי קבוצה של אמנים יהודים מן השמאל הקיצוני ההזוי, חרם נקלה שעורר סערה ציבורית גדולה לגינוי מעשה התועבה, ששיאו בעצומה שפרסמו אמני ישראל בזו הלשון: "ארגון א.מ.י, המייצג את אמני ישראל על שלל גווניהם, מאמין כי בכל מקום שבו יושב יהודי ישראלי על-פי חוקי מדינת ישראל, ובעיר אריאל בפרט, הוא זכאי ליהנות ממופעי אמנות ובידור..."

תושבי אריאל ועמם המתיישבים ביהודה ובשומרון, המושמצים ללא הרף בתקשורת, יכולים למצוא חצי נחמה בגל האהדה בו זכו בעקבות החרם המאוס. יש לקוות שניתן למצוא גם חצי נחמה בכך, שחלק מהשמאלנים השפויים, יבינו שהפעם הוגדשה הסאה של שנאת אחים, המלבה גם את שנאת ישראל ברחבי העולם.