יותר מדי סושי

מחזה שכאילו נכתב השבוע. כל כך רלוונטי ועכשווי במחוזותינו.

דן רדלר, מעצב תאורה בהתמחותו, שעיצב תאורה למחזות, בלטים ואופרות, והקים מוזיאון לתאורת במה היחיד מסוגו בעולם, כתב אחרי ספרים רבים את מחזהו הראשון: "יותר מדי סושי".

למרות שששת השחקנים מתחילים את ההצגה בקריאה, הם כה נסחפים מתוך תעצומות הנפש למשחק ממש, עד כי הקהל זכה בחוויה תיאטרלית מעולה. סיפורם של זוג העולים מרוסיה - מהנדס הרכבות גרגורי (סלבה ביברגל הכ"כ אותנטי ומלא רגש), אשתו היפהפיה אמה (מרינה שויף הרגישה, הממתנת את עוצמת רגשי התסכול שלו על פיטוריו מעבודתו בייצור, והמשך כשומר), ומשמשת כדוגמנית עירום לשם השלמת הכנסה, וסיפורם של זוג ישראלים בשל יותר, היא יעל, פסיכולוגית (חגית בן עמי),אצלה מטופל גרגורי, ובעלה המדען בני, אלי גורנשטיין המצוין, שמצייר את הדוגמנית כתחביב ולשם תערוכה, סיפור שני הזוגות משתרג אחד ברעהו, ויוצר תסבוכת המסתיימת בטרגדיה.

בימויה של אלינור אגם בן דוד את המחזה של רדלר, עם המוזיקה של נעמה רדלר והעיצוב של יעל קולטון - מגלים את צידה המכוער של פרצופה של החברה הישראלית. כיצד אקדמאים עולים משובצים לעבודות דחק, במשכורת רעב, מה שמביא להרס משפחות וליותר מזה. עד כדי כך, שזוג צעיר אינו יכול אפילו לחלום להביא ילד לעולם, והם מסתפקים בתוכי. לתוך הסיפור משתרגת דמות נוספת חביבה, של עוזרת הבית החדשה, כבדת השמיעה של בני שעזב את הבית - מירב (הדס מורנו הנהדרת שממש מקסימה את הצופים). סיום המחזה כורך את כולם בתוכו, כשסערת הנפש גוברת עד טירוף, שמבטא גרגורי במעשיו. סצינה זו כה חזקה, שהשחקנים נטשו את דפי הקריאה ונסחפו לתוך המערבולת הנפשית עד תום, כשהם סופחים אליהם את הצופים.

חוויה בעלת עוצמה, שיש לקוות שתועבר להפקת תיאטרון מלאה.