ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, בוודאי קיבל הודעה על פיגוע הירי סמוך לקריית ארבע שבו נטבחו ארבעה יהודים שנסעו לתומם ברכב. מן הסתם כינס מייד את צוות יועציו המיומן והחל לדון עמם בתרחישים השונים שעומדים על הפרק.
הרי זה מאוד לא נוח ולא מתאים שמישהו הצמיד קנה רובה לראשם של ארבעה ישראלים וסחט את ההדק כמה שעות בלבד לפני שהוא אמור להתניע את המגעים הישירים עם הפלשתינים.
אני מקווה מאוד שאחד מן התרחישים הולך כך: ראש הממשלה מגיע לוושינגטון, יורד מן המטוס ועולה מייד על מטוס בחזרה לישראל.
זה הדבר שמתבקש מצד מי שאיש לא ילמד אותו אהבת ארץ ישראל מהי, כפי שהעיד על עצמו רק אתמול, ושעל מזבחה של אותה ארץ ושל המגעים המדיניים העקרים עם הפלשתינים נעקדו ארבעת היהודים הערב.
אבל אין מה להשלות את עצמנו. נתניהו לא קורץ מן החומר הזה של המנהיגים. כפי שהיה זה נכון מה שאמרו שנים רבות על אריק שרון שהוא בולדוזר כך כנראה זה גם נכון שנתניהו לחיץ. סביר להניח שדבר לא ישתנה בתוכניות המדיניות של מי שסירב להתחייב שלא להמשיך את הקפאת הבנייה.
ואם יקפוץ שוב איזה שוטה ממקומו וינסה לומר שמדובר שוב בפעולה של הפלגים הקיצוניים של הפלשתינים - כל שנוכל לעשות זה לשלוח אותו לצפות בטלוויזיה של הרשות הפלשתינית - כן, של אותו מחמוד עבאס, שבה קוראים השכם והערב להשמדת ישראל.
ואם כבר דיברנו על קיצונים, יכול להיות מעניין לשמוע מה דעתו של פרופ'
זאב שטרנהל - האתיקן הגדול שהודיע השבוע על תמיכתו בשחקנים ובמחזאים שהחרימו את היכל התרבות באריאל - על הפיגוע. הרי אותו שטרנהל הטיף בעבר בדיוק למעשה הנפשע שביצעו הערב המחבלים. אבל גם כאן לא כדאי לשגות באשליות.
ראש הממשלה יודע שמדובר במשא-ומתן שניצב על כרעי תרנגולת. כל הסימנים מורים על כך שהשיחות הבלתי אמצעיות בין ישראל לפלשתינים לא יתמידו זמן רב. עכשיו זה הזמן להפגנת מנהיגות. עכשיו זה הזמן להראות למאות אלפי אזרחי ישראל שחיים ביהודה ובשומרון שלא מוכרים אותם ואת ביטחונם תמורת נזיד עדשים מעופש.
אבל אנחנו בכלל לא שוגים באשליות. פעם היה מישהו דומה מאוד לנתניהו שאמר "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו". ובכן הערב הפלשתינים נתנו - 50 קליעי עופרת - ולמרבה הצער הם גם ימשיכו לקבל.
