לקראת שנת הלימודים החדשה הבאה עלינו לטובה, מול היערכות מנהלי בתי הספר ומשרד החינוך להתמודדות עם האלימות הגואה, עם חוסר
כבוד כלפי מורים, כדאי לבדוק מאיפה מגיע כל זה, ומה עושים עם זה?
להציב מצלמות, לבדוק תיקים, להעניש קשות - זה לצאת למלחמה כוללת נגד התלמידים. כל זה אומר לדבר בשפה אלימה עם הילד. ללמדו איך מתמודדים. האם כך באמת מתמודדים?
חשוב לבדוק קודם כל מאיפה נורמות ההתנהגויות האלה. הרי הילדים לא גידלו עצמם לבד.
"השליטים רבי הכוח ביותר הם ההורים, והם הגורמים למוח את הנזק הרב ביותר. התיאוריות המלומדות אינן מזכירות בדרך כלל, שאיש אינו נולד בעל דיעות קדומות, נוירוטי או מתוסבך. יש צורך בעזרה מבחוץ כדי לרכוש את כל אלה".
"תינוק בן יומו הוא כמין מחשב אלקטרוני קטן, המצפה שיתכנתו אותו. והוא מסוגל ללמוד כל אשר ילמדוהו, מדיבור בשפה משובשת ועד לאמונה בדיעות מרושעות. התינוק הוא חסר אבחנה בדיוק כמו המחשב. אין לו כל אפשרות להבחין בין טוב ורע". (האדם האלקטרוני/ מייקל ק'ריצ'טון)
ובאמת - מנין מכיר הילד התנהגויות ומוסכמות חברתיות? למשל - לחיצת ידיים בפגישה, אכילה במזלג, לעיסה בפה סגור? יחס לסביבה? למבוגרים? להכות כשמשהו מעצבן? ועוד.
הכל מצפייה בסביבתו. מחיקוי. לכאורה - מההורים? אין זה מדויק.
המסגרת המשפחתית היום אינה המסגרת הסגורה והחשובה מכל, כפי שהיתה. רוב ההורים עסוקים ב"בחוץ" שלהם. והילדים לומדים גם הם להתעסק בעיקר עם ה"בחוץ" שלהם. מה שכבר מלמד את הילד מה הכי חשוב בחיים...
סביבה רחבה מאוד אחראית היום לחינוכו של ילד
יש חברים, הרבה מהם וירטואליים, יש שכנים כמעט מכל צד, יש טלוויזיה ובעיקר - יש אינטרנט שמכניס את העולם כולו לתוך ביתו של הילד. מול עיניו הנפעמות.
אפשר לראות ילדות קטנות המחקות דמויות מסרטים שהן רואות. בהבעות, בניגון הדיבור, בעפעוף העיניים. אפשר לראות ילדים קטנים המחקים דמויות עימם הם מזדהים. מבט קשוח, הנפת מקל כחרב. הכל תולדה של חיקוי מושאי הערצה ואהבה.
כך שהתמודדות בכליו של הילד, הינה חיזוק אמונתו שככה מסתדרים בעולם. הינה אישור להתנהגותו התוקפנית.
והרעיון של יציאה למלחמה מול תלמידים מסויימים - מצלמות, בדיקות בשער, עונשים - מביך ביותר. יש למצוא פתרונות יצירתיים יותר. חינוכיים יותר. פתרונות הבאים מאהבה.
בספרו "פיגמליון" מספר ברנארד שאו על פרופסור היגינס, בלשן מבריק, המתערב עם עמיתו שיוכל להפוך מוכרת פרחים בשוק, בעלת לשון גסה והתנהגות פרועה, לליידי אמיתית שאיש לא יבחין במוצאה הנחות ובחינוכה הלקוי...
בסבלנות רבה ולאורך חודשים עמל הפרופ' ועובד עם העלמה הפרועה עד שהיא כבר ראוייה להשתתף בנשף דיפלומטים נכבד ביותר, בו איש אינו מזהה בנערה העדינה והאצילית את אותה מוכרת פרועה.
עם היות הסיפור משעשע, הרי אין ספק שחינוך הוא משהו שאפשר תמיד לתקן. בסבלנות, ברגישות, בכבוד לילד ובהרבה אהבה.
