אנשי במה משועממים

נתקבצו להם כמה אמנים ביחד, חבורת משועממים מחוסר מעש, ולמרבה המזל נתקלו במידע על אודות עשייה יוצרת ותורמת בתחומם, בעיר אריאל שבשומרון, ומה יכול להיות טוב מזה להזכרת ולהאדרת שמותיהם ברבים.

אותה עיר אוניברסיטאית, אשר בה ממוקמת גם האוניברסיטה מהמעולות ומהגדולות שיש בארץ, בין אם תכנה אותה אוניברסיטה, או מכון אוניברסיטאי, או מכללה, או מה שתרצה.

עטו על המידע כמוצאי שלל רב, ומינפו אותו על-מנת להכריז הכרזה דרמטית שתרעיד את אמות הסיפים, ובעיקר תגרום לשמותיהם שרובם אנונימיים - לעלות אל ראש הכותרות בעיתונים.

ומה יעשו לשם כך?

יגנו וישמיצו את הרעיון ומימושו של בניית היכל תרבות באריאל, כעיר כיבוש מובהקת, לה וליישובה הם מתנגדים בחירוף נפש.

אמנם בכך לקחו קבוצת האמנים סיכון שלא יזמינו אותם לפתיחה, ושלא יהיה להם כל כך נעים להשתתף בעתיד באירועי התרבות באריאל, אך אם ההנחה הינה כי ממילא לא היו מוזמנים - אין בכך שום הפסד, והרווח המיידי עולה על הנזק העתידי שהוא בכל מקרה בספק.

עודד קוטלר הוותיק, במראה צעיר ומלבב, שוב בכותרות, היום ולא מחר, וזה בעצם העיקר.

ובעקבותיו - כמה אמנים חדשים ששמם נשמע לי לראשונה מתוך עיון בעצומה זו, וגם כמה אמנים ותיקים.

אז הם נגד פעילות תרבותית באריאל, וכפועל יוצא גם נגד קיומה של האוניברסיטה באריאל ומן הסתם אינם מקבלים את בוגריה ואינם מכירים בהם, ולהזכיר, מדובר במדענים, באדריכלים [רשומים כדת וכדין ברשם המהנדסים והאדריכלים], במהנדסים [שגם הם רשומים כחוק], באנשי עשייה ומחקר בכל תחומי המדע, ובאמנים כמותם - אבל לא שמאלנים קיצוניים עד כדי החרמת כל מה שזז עם חותמת של אריאל.

והחותמת הזו של אריאל תתנוסס ותימצא בכל אתר, ותיתן אותותיה בכל רובדי החיים כאן, עם או בלי קיצוני השמאל, לגאווה ולתפארת מדינת ישראל, כעיר ואם בישראל וכמשכן אקדמי לאזרחי המדינה מכל גווני הקשת, כולל ערבים ישראלים.