הפקודה הנפשעת לא תינתן עוד לעולם

המחווה שעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו, במשכנו הרשמי בירושלים, לאורחו אבו-מאזן, כשהציב את דגל פלשתין לצד דגל ישראל, היא הכתובת על הקיר הזועקת לכל מי שעיניו בראשו כי הולך ומתקרב יום הדין בו ממשלת ישראל, בהרכב כזה או אחר, תחת מכבש הלחצים של נשיא ארה"ב ו"חובבי ציון" בעולם, תחליט לבצע את הקאמבק של פשע עקירת יישובים שהוקמו כחוק, וגירוש אזרחים ישראלים נאמנים מבתיהם.

עם כל הכאב שבדבר, ככל הנראה צפוי רוב בכנסת (וגם במשאל עם) לביצוע נסיגה מיהודה ושומרון תוך עקירת יישובים, באשליה שמסמך כזה או אחר המגובה אולי בכוח בינלאומי יבטיחו את קיומו של ההסכם.

והיום, כשאנחנו מבכים את חללי מלחמת יום הכיפורים, שבמותם ציוו לנו את החיים, הם ציוו לנו גם לעשות חשבון נפש לאומי. ודווקא היום, יותר מכל יום אחר בשנה, אני נזכר בלוחמי צה"ל, שגוייסו לצבא במטרה להילחם באויבינו, עוקרים יהודים מבתיהם, ובדחפורי צה"ל הורסים את בתיהם והופכים ישובים פורחים לעיי חרבות.

פקודה נפשעת שכזאת אסור שתינתן שוב ללוחמי צה"ל. אם חלילה תתקבל באישור הכנסת החלטה שיש לעקור תושבים יהודים מבתיהם, את התפקיד הנורא הזה יש להטיל על משטרת ישראל ולא חלילה על הצבא. זהו צבא העם וצבא העם חלילה לו מלהילחם שוב נגד העם!

גמר חתימה טובה.