נעמה החובקת בחובה כיעור של ניצול

נעמה, שם יפה, שם שחובק בחובו נועם, רוך, חן, לבביות. מי שהחליט שזה יהיה שם היישוב בו הוא גר, בוודאי רצה שכל היופי הגנוז בשם יפעם בדופק חייו של היישוב, שהוקם בלב של נוף קסום. הגם שבמקרה הזה מדובר בשם של ישוב שהוא גם ראשי תיבות של שמות חברים.

אך נראה שההתנחלות נעמה בבקעת הירדן החליטה בנחישות רבה להסיר ממנה את כל החן ואת כל הנעימות, ולאמץ לתוכה את כל הכיעור וההשפלה של אדם, המשכיר את כוח עבודתו תמורת שכר.

לידיעתם של תושבי נעמה, בספרות "הזוהר" נעמה היא אמו של השד אשמדאי. בספר בראשית נעמה היא בתו של למך, שהנפיק לנו את השיר הראשון במקרא, שלצערי הוא שיר הלל לכוח ולשררה בלתי מרוסנת, ושהכל מותר לבעל השררה. גם מותר לרמוס חוק. ראוי שמתנחלי נעמה יפנו מבט לשירת למך, אבי נעמה, בספר בראשית פרק ד', פס' 24-23, שיר ששם לצחוק ולקלס את הציווי של קדושת החיים - "איש הרגתי לפצעי, וילד - לחבורתי". האשמדאי והכיעור בשירת ההלל לכוח מאומצים באופן גס על-ידי מתנחלי נעמה ביחסם המשפיל כלפי פועלות פלשתיניות העובדות במשקי ההתנחלות.

אקדים, שבכל הסיפור המכוער והעצוב הזה יש שלוש נקודות אור:

1) מאבקן הנחוש של הפועלות הפלשתיניות.
2) "קו לעובד" שהגיש להן סעד משפטי.
3) בית משפט בישראל שהגיש סעדו לפועלות הנאבקות על זכויותיהן.

• לסיפור המלא ב"קו לעובד"