|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האבות מעמנואל מובלים למאסר
|
|
|
|
|
|
| מתוך הפרויקט של עיתון מקור ראשון בו מספרים ישראלים ידועים על רגע בשנת תש"ע שהשאיר עליהם רושם מיוחד | |
|
|
|
|
לא נדרשתי לנבור בזיכרוני אף לא לרגע קט. בלי הרהור שני נסחף זיכרוני לרגע מזעזע שעשה בי שמות. הרגע שבו נפרדו ילדי עמנואל הרכים מאבותיהם שהלכו אל המחבוש.
במגרש הרוסים, נקודת האיסוף של האבות והאמהות מעמנואל, בדרך למתקן הכליאה, הצטופף המון רב מאחורי המתרסים. לוחמי מג"ב לרוב ושוטרים כחולים בלמו בקושי רב את ההמון הזועם. היה זה שיאה של מחאה מתגלגלת בהשתתפות המונים על פני נתיב ארוך שכינס אליו רבבות, תפילות, שופרות - עם רב, אנשים נשים וטף.
בסוף הגיע רגע האמת, והגיעה עת כליאה. האבות הונפו אל על מעל ראשי ההמון, כדי לאפשר להם להגיע אל הרגע שמבחינתם היה קידוש השם. אחריהם הגיעו אט אט ילדיהם הרכים לעת פרידה. המראות הקשים נמהלו במראות מן העבר. ילד יהודי בוכה מול רוע של נוכרי, ילד יהודי בוכה מול רוע של קלגס, ילד יהודי בוכה מול שייגץ מן הרחוב בעיירה מזרח אירופית, ילד יהודי בוכה מול השבאב הפורע בירכתי המלאח שבמרוקו. לצערנו הגדול דמעות בדמעות נגעו, ילדי גוש קטיף וילדי המאחזים. הבכי של הרוע ההוא אצל הגויים עם הבכי של הרוע הזה "שלנו".
לסממנים מעטים מאוד של יהדות זכתה מדינת היהודים, אך לפחות על הסימנים שנתנו חז"ל בעם - רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים - ציפינו שישמרו. אם לא סממנים, ישמרו למצער על הסימנים. אך נראה שסימנים אלה צריכים שימור וצריכים שמירה. שמירתם היא קיום תורה ומצוות, שאם לא כן לא נותר מהם שריד ופליט. עיין ערך 'מדינת ישראל'. אותם ערלי לב, אבירי שלטון החוק וחבר מרעיהם. ברוני התקשורת ונושאי כליהם. מנהיגים המתחזים להיות 'חברתיים'. גם הם נותרו עם קורטוב של סימני יהדות, אלא ששרידים אלו מאופיינים במוטציה חולה. יש בהם רחמים, אך הרחמים נתונים לעם אחר - ילדי העובדים הזרים. יש בהם ביישנות, אך היא מופנית כלפי אומות העולם: מתביישים הם מהגוי. גם שרידים של גמילות חסדים יש בהם, אך היא מעוותת, פטרונית, מגמתית ומתנשאת.
בלי להיכנס לסוגיית בית הספר בעמנואל עצמה, קשה היה שלא להתפלץ נוכח אגרוף הברזל של בג"צ, שלא הסתפק באבות ורצה גם את האמהות, שלא האזין לכאב ורמס נשמת ילד קטן.
הייתי שם במגרש הרוסים, עמדתי מול הזעם, מול הכאב. הייתה באוויר תחושת שליחות. האסירים הלכו בגאון, בקומה זקופה, בבגדי שבת קודש, מוכנים לשלם כל מחיר בעבור חינוך יהודי שורשי, לפי רוחם, לילדיהם. הם לא ציפו לצדק מבית המשפט. הם מכירים את המגמות, והם צפו בהשתלשלותן. הם גם לא ציפו לחמלה מן השופט שחשף את מזגו לאורך הדיונים, עד שאפילו הכיפה לא חיפתה על כך. אך הם האמינו שיש גבולות שאינם נחצים. נשמת ילד קטן, הם האמינו, תזכה להתחשבות.
עד שהגיע הרגע שטרף את הקלפים, בכי הילדים הטריף את כולם. שוטרות התייפחו, עיתונאים וקצינים לא הצליחו לעצור בעד דמעותיהם. גם לי לא עמדו רגשותיי לחוות אותו עוד. שטוף בכי תמרורים נמלטתי משם כל עוד נשמתי בי. יותר משפצָעוני הילדים ובכיים המר, קשה היה לי לעמוד נוכח ערלות לב של בנים לאומה של רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים - שסתמו את הגולל על הסימנים שנתנו בהם חכמים.
|
|
הכותב הוא איש תקשורת ופעיל בעמותות חסד
|
|
|
|
הביא לדפוס: מיכאל טוכפלד
|
|
| תאריך:
|
23/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
23/09/2010
|
|
דודי זילברשלג
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
איש עצוב
|
23/09/10 23:48
|
|
|
|
|
|
שכ.
|
24/09/10 00:59
|
|
|
|
|
|
איש עצוב
|
24/09/10 09:19
|
|
|
|
|
|
איש עצוב
|
24/09/10 09:32
|
|
|
|
2
|
|
והכל הכל ייסתדר
|
24/09/10 14:22
|
|
|
|
3
|
|
הניה
|
25/09/10 11:29
|
|
|
יום רודף יום, ולצערנו היו בשנה החולפת כמה וכמה רגעים חריגים, רגעים של התפרצויות ושל ליבוי יצרים בכנסת תוך שימוש בנושאים בוערים ליצירת הון פוליטי. חלה הקצנה ביחסים בין יהודים וערבים בישראל, באשמת שני הצדדים. אושרו חוקים דוגמת חוק מופז. אך כל אלה מתגמדים לעומת השבוע האחרון, שבו ליווינו את מתינו. הימים האחרונים של השנה שאנחנו נמצאים בעיצומם כי עדיין לא כלתה השנה וקללותיה, ימים שהביאו לרצח נוראי בבית-חג"י. אם נאמר שכל הפלשתינים אשמים, ניתן בזה פרס לטרור; אולם אם נתעלם מהמשמעות לגבי המשא-ומתן, משתמע שדם יהודי מותר.
|
|
|
|
|
"לא נכון לחפש בשנה הזו אירוע יחיד, יוצא דופן, מיוחד. ההתבוננות הנכונה היא לראות אותה, כמו שורות של שנים לפניה, כחלק מתהליך, חלק מהתקדמות. אני רואה בבירור גם בשנה הזו את ההתקדמות של עם ישראל. עוד צעד, עוד שעל. החיים של עם ישראל מתפתחים, וכל ניסיון לעצור אותם ולפגום בהם הוא מלאכותי. כמו שאי-אפשר להקפיא את כוח החיים של ההתיישבות בכל ארץ ישראל, וכל הצווים המלאכותיים לא יעצרו את הגידול הטבעי, את גידול הבנייה, את קול התורה, את ההיאחזות בארץ - כך גם בכל שאר התחומים. אני בהחלט רואה השנה עוד עלייה לארץ ישראל, עוד תורה, עוד התחזקות".
|
|
|
|
|
ועדת הבדיקה של אירועי המשט שמונתה על-ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם (מז"א), עשתה את עבודתה נאמנה וסיפקה למועצה-שולחתה את הסחורה. כמו בריטואל קבוע וידוע מראש, גזר הדין כבר היה קיים לפני שהבדיקה החלה. כך באירוע המשט וכך בכתב הפלסתר של השופט התליין וההיפוקרט ריצ'רד גולדסטון ש"חקר" את "פשעי המלחמה שנעשו על-ידי ישראל במהלך מבצע עופרת יצוקה". הוועדה קבעה שישראל הפעילה כוחות באופן "בלתי מידתי" שמהווה רצח בכוונה תחילה, התעללה וגרמה סבל לנוסעי הספינה התמימים ובשל כך ניתן להעמידה לדין בבית משפט בינלאומי.
|
|
|
|
|
לאחרונה מתקיים ברוסיה תהליך ערני של סיעור מוחות סביב סוגיית עיצובה העתידי של המדינה ובחירת דרכה במערכת הבינלאומית.
|
|
|
|
|
שפע ההמצאות בטכנולוגיה, לצד התגליות הרפואיות וכו' מאדירים את שם ישראל בעולם. לדבר יש ביטוי בולט גם בפרסי נובל ואחרים בה זוכה מדינה כה קטנה כשלנו. זה ודאי מתמיה ומקור לאמונה. בראיון "שאלות אישיות" בגלי צה"ל בשבת, שאל יעקב אגמון המנחה את המרואיין יעקב עילם, איש המעשה המדעי, על הסיבה לדעתו למאגר בעלי כישרון יהודיים, כתופעה יוצאת דופן בין העמים. יעקב עילם בעל המוסמכות, השיב תשובה מוכחת, שזה עניין של גנים, תורשה גזעית בעברית פשוטה.
|
|
|
|
|
