מסלול חתחתים בדרך אל האושר

מה שיובא להלן במאמר זה, אינו עיבוד מודרני לסיפור קפקאי, אלא מציאות ישראלית 2010, העולה על דמיון ספרותי. או, אולי מדובר בהגשמת יצירות פרועות שהנועזים שבסופרים העלו על הכתב.

מדובר במהנדס עזרא בן-עזרא, יזם בניה, שהגיש תוכנית מתאר נקודתית 2/מע/מק/8156/54 שעניינה לאפשר הקמת 2 יחידות דיור על מגרש ששטחו 501 מ"ר; בהתאם לתוכנית החלה - רק לגבי במגרשים בשטח של 600 מ"ר ומעלה - מותר לבנות 2 יח"ד במגרש.

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מבוא העמקים דנה בתוכנית המתאר שהוגשה, והחליטה לדחות את התוכנית, בין היתר בגלל דרכי גישה בלתי פתורים, כטענת הוועדה המקומית.

על החלטה זו הוגד ערר, בפני ועדת ערר מחוזית מחוז הצפון, אשר החליטה לאשר את התוכנית, דהיינו, לקבל את הערר, בתנאי כי תתוכנן דרך גישה משותפת לקרקע האמורה ביחד עם קרקע צמודה לה.

מדובר בערר 62/09 ע' בן עזרא נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מבוא העמקים.

וכה נכתב בהחלטת ועדת הערר:

"והיה ונושא זה [הסדרת הדרך ביחד עם השכן - א' בן עזרא] יוסדר, הרי שאין מניעה עקרונית מלאשר את התוכנית, שכן בנייה בצפיפות של 4 יחידות לדונם הינה סבירה ביותר, תואמת את תוכניות המתאר הארציות והמחוזיות, את מגמות התכנון לצופף את שכונות המגורים האורבניות, ובלבד שאין בכך פגיעה בתשתיות ואיכות השירות הניתנת לאזרח. לפיכך, אם אכן מוסדרים נושאי התשתיות כיאות, ראוי לאפשר תוכנית המגדילה את נושא הצפיפות ל-4 יח' לדונם".

לאמור, ישנה מגמה ברורה לאפשר בניית 4 יחידות דיור לדונם ככל שהדבר לא פוגע בתשתיות, ובענייננו - הסדרי גישה לרכב לכל יחידת דיור לא רק על חשבון החלקה האמורה אלא גם בשיתוף עם חלקה צמודה.

שמח וטוב לב יצא המהנדס בן עזרא כדי לשכנע את השכן שיוותר על רצועה ממגרשו למטרת דרך גישה משותפת לרכב, וגם השיג את מטרתו והאישור לכך ניתן.

כשהגיע למשרדי הוועדה המקומית כדי להפקיד את תוכנית המתאר הנקודתית שהכין - כתנאי מקובל לאישורה - הציבה הוועדה המקומית סדרה ארוכה של תנאים ודרשה כי ישיג אישורים שונים ומרובים.

כל האישורים הושגו והוגשו, וראה זה פלא, אף אחד לא התנגד לתוכנית.

אף אחד?

לא בדיוק: המועצה המקומית רמת ישי התנגדה, בטענה כי הדבר יהווה תקדים מסוכן ומחייב מבחינה תכנונית שיאפשר הגדלת הצפיפות והיעדר אפשרות למתן שירותי תשתיות, כאילו לא למדה דבר מהחלטת ועדת הערר במצוטטת לעיל, וכמהנדס אזרחי אומר כי ממש אין הבדל בין חלקה גדולה יותר הכוללת את דרך הגישה בתוכה לבין חלקה קצת יותר קטנה כאשר דרך הגישה - בחציה מחוצה לה, כבמקרה זה...

הוועדה המקומית שמעה את התנגדות המועצה המקומית והחליטה לדחות את התוכנית ולא לאשרה - מבלי להידרש לשמוע מה בפי היזם כלל, שמא יש בפיו תשובות המניחות את הדעת לטענות המועצה המקומית...

על החלטה זו, נאלץ היזם, המהנדס בן עזרא, להגיש שוב ערר - ערר 167/10 בן עזרא נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מבוא העמקים ומועצה מקומית רמת ישי.

בפני וועדת הערר הציגו המועצה והוועדה המקומית מצג בו בעקבות אישור התוכנית יוגשו מאות יזמים בקשות לאישור שיגדילו את הצפיפות בישוב - דבר שהישוב לא מסוגל להכיל.

העורר התכונן לטענה זו מראש, והציג בפני ועדת ערר רשימת דוגמאות של מקרים קודמים בהן אושרו בקשות מהסוג של בקשתו, והוכיח כי טענות הוועדה והמועצה אינן נכונות.

זאת ועוד, מדובר בחלקה בת 2.5 דונם שחולקה ל-5 חלקים בני 500 מ"ר כל אחד, ובכל חלקה חדשה אפשר לבנות 1 יחידת דיור.

לו הייתה מתבצעת חלוקה אחרת, של 3 חלקות בנות 600 מ"ר כל אחת והרביעית בת 700 מ"ר, אזי היה אפשר לבנות בכל חלקה 2 יחידות דיור, כלומר, בסך הכול 8 יחידות דיור במקום 5 יחידות דיור, דבר השולל את טענת הוועדה והמועצה, לעניין הגדלת הצפיפות, ושומט את הטענות מתחת להתנגדותן לתוכנית...

ועדת הערר המחוזית קבעה:

"דומה כי בתוכנית המוצעת יש משום התאמה למטרות תוכנית המתאר, אשר נועדה להרחיב את שטח היישוב, ולאפשר תוספת של יחידות דיור בו. דווקא התכנון אשר יצר מספר כה מצומצם של יחידות דיור, הוא זה הפוגע ביישוב, שכן הוא בזבזני בקרקע, והוא יחייב הפשרת שטחים פתוחים לצרכי בנייה, במידה והיישוב יבקש להתרחב. כל זאת, כאשר קיים פוטנציאל למימוש אותן יחידות דיור, על-ידי תכנון מושכל יותר של הקרקע".

הפסד של למעלה משנה בשל הליכי רישוי ועיכוב התחלת הבנייה בהתאם לא הרתיע את היזם במטרה להגיע אל שלו, שלפי דברי ועדת ערר גם הציבור יצא נשכר מכך, כי מדובר בשיפור התכנון הסביבתי בהתאם למטרות-על תכנוניות.

ועוד משהו:

מצופה כי רשויות התכנון לא יטרידו את האזרח בבואו לקבל מהן שירותי רישוי, וידונו בבקשות ללא פניות. מצופה כי ועדה מקומית תקבל את מרותה של ועדת ערר הניצבת בסולם ההירארכיה התכנונית מעליה ולא תאפשר הכנסת מקלות בגלגלי הרישוי שבלאו הכי מתנייעים לעייפה.

מצופה כי המועצה המקומית תשקול היטב משיקולי תכנון בטרם תגיש התנגדות, ושיקול זה צריך לקחת בחשבון החלטות קודמות.

נדרש כי רשויות התכנון לא ינצלו את יתרונן הכלכלי, על חשבון משלם המסים, במאבקו של זה האחרון - נגדן, ולא ינצלו את ריפודן ביועצים משפטיים ללא הגבלה ואת מרחב הזמן הבלתי מוגבל העומד לצידן - מול מגבלותיו של האזרח, באמצעים ובזמן.