האיום מהבית הלבן

תוכניתו של אובמה לסרס את ישראל מעצמאותה הולכת ונחשפת: שתילת סרטן המדינה הפלשתינית בתוכה; החתירה לפרוק נישקה האטומי; הלחץ לרדת מהגולן; התמיכה ביוזמות אנטי ישראליות באו"ם; בניית הצבא הפלשתיני, שלדברי מפקדו האמריקני, הגנרל דייטון, עתיד לתקוף את ישראל אם לא תיסוג עד מאי 2011; הכשרת הקרקע להצבת צבא בינלאומי שינטרל את צה"ל; הפיכת השלטון הישראלי, על-ידי פיקוח צמוד לממשלת בובות. לפי ה"World Tribune" אפילו הצטיידות אנשי השייטת הוכתבה על-ידי אובמה שאסר שימוש בגז מדמיע, התיר רק רובי צבע, ואח"כ - פסגת הציניות! - הצטרף לגינוי של האו"ם ותמך בהקמת ועדת חקירה בינלאומית.

ממה נפשך

מול האיום הזה הצבנו בשער את בנימין נתניהו, אשר ממה נפשך: אם - כפי שסימנים רבים מעידים - הצטרף ל"מחנה השלום", מצווה להחליפו מיד, בטרם יוכל לגרום נזק בלתי-הפיך.

ואם לא המיר את האידיאולוגיה שלו ונשאר נאמן למה שאמר וכתב והבטיח לעם כל ימיו, חובה לבדוק את ביצועיו עד עתה, ובתוכם ארבעה מהלכים שקרבו אותו (ואותנו) למשהו הדומה לשח-מט.

משגה המדינה הפלשתינית

מי שהשלה את עצמו שניתן להקיש על דלתו של השטן ואח"כ לתעתע, למסמס ו"להרוויח זמן" - טעה בגדול: ההסכמה להקמת מדינה זרה בא"י מקפלת בתוכה ויתור על טענת הזכות. ממילא, לא נותר אלא לדון על הגבולות, לחשוף את הקלפים בתחילת המשחק, וגם - להקפיא כל בנייה במקומות שלבטח עתידים להיות "חוץ לארץ" . אלף מסבירים לא יוכלו לסתור את ה"שכל הישר" הזה.

ובקיצור: אם התחלת בסימון הגבול, התחלת מהסוף - כלומר, הגעת לסוף!

כשל ההקפאה

האם לא ראה נתניהו שאחרי "ההינתקות" ועם תוכנית "ההתכנסות" ברקע, כל הקפאה משמעותה המדינית מרחיקת לכת ונזקה הפסיכולוגי חסר תקנה, כקשירת איבר טרם קטיעתו?

ואיך לא הבין שלאחר הקפאה, הנזק הבינלאומי של ההפשרה יגדל פי כמה, כי קל יותר שלא ללדת מפלצת, מאשר להרוג אותה?

מחדל חמסתאן

גם ציפי, בימי קונדוליזה העליזים, השאירה ניצרה אחת סגורה: דובר על "הסכם-מדף" חסר תוקף, כל עוד לא חותמים עליו גם שליטי הרצועה. גם את הניצרה הזאת פרק נתניהו, וכיום ישראל נושאת ונותנת, כלומר אמורה לתת משטחי מולדתה - למחצית מן הקרויים פלשתינים בלבד, בעוד המחצית השנייה תמשיך להילחם בה.

למלכודת הזאת קוראים "מדברים ויורים" - יד הפת"ח פתוחה ויד החמאס יורה. והואיל ולאמתו של דבר לשניהם אותה המטרה, התוצאה היא לפיתת מלקחיים פלשתינית חכמה ויעילה.

כך עשה נתניהו מהפילוג הפלשתיני, לכאורה קלף ניצחון ישראלי שהיה יכול להצילה מן המו"מ ומתוצאותיו הממאירות - קלף ניצחון פלשתיני: חמאס יעשה מעשה זמרי, ופת'ח יבקש (ויקבל) שכר כפינחס...

פשלת המו"מ הישיר

כל ממשלות ישראל, גם כשמנינו כאן רק 2 מיליון וצבאנו היה בחיתוליו, התעקשו על עיקרון המו"מ הישיר. זאת, מפני שתמיד הייתה ודאות, שכל צד נוסף, אמריקני או אירופי יצדד בערבים. הוכחה מצמררת של הכלל הזה ראינו בתמונת האינוס הקבוצתי ששודרה מוושינגטון: עבאס, אובמה, קלינטון, מובראק ועבדללה הירדני,

ומולם - נתניהו לבדו.

רחמנות.

ממשלות חלשות וקצרות ימים

בג'ונגל שורד רק מי שהוא גדול, ארסי, טורף - או מי שקטן מספיק כדי לחמוק מהם. ממשלת מדינה קטנה מול מעצמה דורסנית לא כדאי לה להיראות "חזקה", מפני שתידרש להשתמש בכוחה כדי לעשות את רצונה. מפלטה היחיד הוא דווקא בחולשתה, ביכולתה לומר "אינני יכולה, קיצונים ממני יפילו אותי".

מי שרוצה לעזור לנתניהו לצאת מן הבוץ שלתוכו הכניס את עצמו (ואותנו), יאמר לאמריקנים: אתם רוצים שבשנה הבאה נתניהו יקים לכם מדינה פלשתינית? אנחנו נדאג שהוא יבלה אותה במערכת בחירות ובמאבק הישרדות: חלון הזדמנויות פלשתיני? אנחנו סוגרים אותו מבפנים!

ערפאת הפך את משחק "המסכן" לאמנות. בעזרתו הגיע לכל הישגיו. גם אבו-מאזן מאיים לארוז מזוודות, כולל פירוק הרשות הפלשתינית. המסקנה - לארוז גם לנתניהו ושלא לאפשר לו, למען השם, להיות "המנהיג החזק", בעל ה"ויתורים כואבים". כל עוד לא נמצא לנו צ'רצ'יל, עדיפות ממשלות חלשות ומתחלפות.

הזמן הדרוש למעצמה להפעיל לחץ יעיל, כמו גם תקופת ההתארגנות של הממשלה הנלחצת לעשות את הפשלות שלה, הוא בערך שנה וחצי, ולכן הגיע כנראה זמנה של ממשלת נתניהו ללכת. בשנת 2012 ייכנס אובמה למערכת בחירות גורלית על חייו הפוליטיים. אם שנת 2011 תהיה אצלנו שנת בחירות, מצאנו גם אנו - "חלון הזדמנות"!...