סיפורו של תקליט הרוק המצליח בישראל

בסתיו 1969 ישבו שלושה אנשים מכובדים במשרדי חברת ההפקות "הגר": צבי שיסל שהיה מנכ"ל החברה, הצייר דוד טרטקובר שהיה אחראי על מחלקת העיצוב ואריק אינשטיין, והחליטו ביחד עם הבמאי בעז דווידזון לעשות סרט קולנוע באורך מלא.

שיסל הכיר את אורי זוהר כששניהם שיחקו בהצגה שהפיק גיורא גודיק "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ", אורי הכיר לו את אריק שחזר ממסע הופעות בחו"ל עם "החלונות הגבוהים", ולאחר מכן הצטרפו אנשים כיהונתן גפן ושלום חנוך.

בביתו של שלום חנוך נערכה ישיבת ההפקה הראשונה על התקליט "שבלול".

שלום חנוך החליט לשנות את השיטה שלפיה הנגנים לא שותפים לתהליך היצירה אלא עובדים לפי הוראות המעבדים. חנוך שיתף פעולה עם שתי להקות רוק פופולריות: "הצ'רצ'ילים" וה"ברנשים של פיאמנטה", שהופיעו עם אריק באותה תקופה.

חצי שנה ארכה העבודה על התקליט אשר עוצב על-ידי טרטקובר וצולם על-ידי אלונה איינשטיין (אשתו של אריק באותה תקופה), וכאשר הוא יצא בפברואר 1970 הוא כבש את מצעדי הפזמונים ונמכר באלפי עותקים.

ההחלטה ליצור סרט באורך מלא

הצלחת התקליט גרמה לחבורת "לול" ליצור סרט קולנוע באורך מלא שיבליט את הפופולריות הרבה לה זכה אריק איינשטיין וכן שיתבסס על שירי התקליט.

הסרט אשר אמור היה להקרא "איש שר" היה אמור לתאר יום בחייו של איינשטיין, אך השם לא נקלט בציבור והוחלט לשנותו.

אז נזכרו אריק ושלום על שיחה שניהלו השניים על גירושיו של אריק והוחלט על השם "שבלול".

דווידזון כתב את התסריט, והתקציב היה קטן מאוד. הצילומים נעשו בביתו של אריק, באולפן ההקלטות, במגרש הכדורסל ובמקומות מזדמנים נוספים.

הצילומים נערכו במשך שבוע אך העריכה הייתה קשה מאוד.

הסרט יצא לאקרנים באוקטובר 1970 ובהקרנה החגיגית השתתפו כל סלבריטאי התקופה, ומי שלא קיבל הזמנה התפלח פנימה או התחזה לנושא כלים של להקת הצ'רצ'ילים אשר הופיעה בסוף ההקרנה.

מסקנות ותובנות

התקליט כאמור הצליח מעל המצופה, הסרט התקבל בחיבה אצל אנשי המקצוע, אך כשל בקופות וחבורת "לול" המשיכה ליצור. שלום חנוך נסע לאנגליה כדי ליצור קריירה בינלאומית שכשלה, בועז דווידזון עשה עוד סרטים עד שנסע ללוס אנג'לס, אריק איינשטיין נחשב לגדול זמרינו עד שחדל להופיע ,אורי זוהר חזר בתשובה וצבי שיסל נסע ללוס-אנג'לס בה שהה שמונה שנים.