ליברמן - והלקמוס

אינני מבין את ההסתערות - התקשורתית והפוליטית - על שר החוץ אביגדור ליברמן, על נאומו בעצרת הכללית של האו"ם. מה ההיתממות הזו? מישהו בישראל לא הכיר את דעותיו? מישהו לא ידע על הרגלו לתקוע מקל בגלגלי השלום? מישהו לא זכר את מזגו התוקפני? כאשר רוטוויילר נושך אדם, מישהו מאשים את הרוטוויילר על שהוא נוהג כרוטוויילר? האם אין האשמה מוטלת אז מיד על בעל הכלב?

מי שאחראי לנאום ה"אין סיכוי לשלום" שנישא לפני כל אומות העולם בשם מדינת ישראל, הוא רק ראש הממשלה, ובאחריות כפולה: על שמינה דווקא את ליברמן לתפקיד שר החוץ, ועל שוויתר השבוע על זכותו לנסוע לאו"ם ולנאום שם בשם המדינה, ואישר לליברמן לייצג אותנו שם.

וליברמן עצמו? נראה לי שכולנו חייבים לו תודה. כן, כולנו - כל אזרחי ישראל, ימין, מרכז ושמאל. תודה, על שהזכיר לכולנו שגם אם ראש הממשלה באמת מעוניין להגיע לשלום עם הפלסטינים, ממשלת ישראל, בהרכבה היום, פשוט איננה מאפשרת זאת.

הבה נביט במתמטיקה של הפוליטיקה. פרשנים מרבים להזכירה, אך ממעטים להסבירה. נתבונן במתמטיקה של הפוליטיקה בשלושה מישורים:

א. המישור של מפלגות הקואליציה: הקואליציה מורכבת משש מפלגות, המונות יחד 74 ח"כים. ארבע ממפלגות אלו מתנגדות להסדר עם הפלסטינים, ומעדיפות שטחים והתנחלויות על שלום: "ישראל ביתנו" (15 ח"כים), שס (11 ח"כים), "יהדות התורה" (5 ח"כים), ו"הבית היהודי" (3 ח"כים). אם ארבע מפלגות אלו יעזבו את הקואליציה, על 34 הח"כים שלהן, ייוותרו בקואליציה 40 ח"כים בלבד - 27 של הליכוד ו-13 של "העבודה". זוהי "אין-קואליציה" של שליש כנסת בלבד.

ב. המישור של חברי-הכנסת של הקואליציה: אם נוסיף ל-34 הח"כים הנ"ל בקואליציה המתנגדים לשלום, את הח"כים בליכוד המעדיפים גם הם שטחים והתנחלויות על שלום, 5 לפחות (בגין, יעלון, שלום, חוטובלי ודנון) - נגיע ל-39 ח"כים בקואליציה שמתנגדים לשלום. 39 מתוך 74 חברי הקואליציה. יותר מחצי.

ג. המישור של שרי הממשלה: בממשלת ישראל יש היום 30 שרים. מהם, מתנגדים לשלום כל 5 שרי "ישראל ביתנו" + השר נאמן המכהן "באדיבותם" + כל 4 שרי שס + השר הרשקוביץ מ"הבית היהודי" + לפחות 4 שרים מהליכוד (בגין, יעלון, שלום ואדלשטיין). בסך הכל מתנגדים להסדר שלום עם הפלסטינים לפחות 15 מתוך 30 השרים...

המסקנה ממישורים שונים אלו של המתמטיקה של הפוליטיקה - גם אם ראש הממשלה באמת מעוניין להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, הקואליציה שלו והממשלה שלו פשוט אינן מאפשרות זאת. זוכרים את שיעורי הגיאומטריה? - מש"ל, מה-שצריך-להוכיח.

אבל מאחר שנתניהו מכיר היטב את המתמטיקה של הפוליטיקה, גם זו של האופוזיציה, המתמטיקה של הפוליטיקה בכנסת מובילה לעוד מסקנה:

אם יצרף נתניהו לקואליציה את "קדימה", על 28 הח"כים שלה, הוא יפתח סיכוי אמיתי להגעה להסכם עם הפלסטינים. 28 ח"כי "קדימה" (או אפילו 27, ללא ח"כ עתניאל שנלר) עולים במספרם על 23 הח"כים הסוררים העלולים לפרוש מהקואליציה - 15 ח"כי "ישראל ביתנו" + 5 ח"כי "יהדות התורה" + 3 ח"כי "הבית היהודי". ומה עם שס, אתם שואלים? איש איננו מאמין באמת ששס תפרוש מעטיני השלטון. הרב עובדיה יוסף יפסוק, בוודאי, שרשת "אל המעיין" דוחה התנחלויות...

וכך, עברנו מהמתמטיקה ומהגיאומטריה, לכימיה, וקיבלנו נייר לקמוס: זוכרים את הנייר המשמש כאינדיקטור לרמת חומציות? כל עוד נשאר נתניהו עם הקואליציה החומצית שלו, הליברמנית, יישאר הנייר אדום. אם יצרף לקואליציה את "קדימה", ויהפכה בכך לבסיסית, ישנה נייר הלקמוס את צבעו לכחול. הקואליציה תהפוך אז לבעלת סיכויים להגיע שלום, קואליציית כחול-לבן...

תודה, ליברמן, שהזכרת לנו את המתמטיקה, הגיאומטריה - והכימיה.