המתקפה על ליברמן - צביעות

נאומו של שר החוץ הישראלי, מר ליברמן באו"ם עורר תגובות קשות המערכת הפוליטית הישראלית. מכול עבר נשמעים הקולות הקוראים לראש הממשלה לעשות מעשה ולהדיח את מר ליברמן, למען יראו ויראו. זו צביעות שאין למעלה ממנה, בושה למערכת הפוליטית, חרפה לאלה המתקראים קברניטים.

לו מר ליברמן היה שחקן חדש בפוליטיקה הישראלית, ניתן היה להבין את המתקפה עליו. לאלה אשר שכחו נזכיר שמר ליברמן מונה על-ידי מר נתניהו לשר החוץ וכנסת ישראל, ברוב גדול, אישרה את כינונה. דעותיו של מר ליברמן אינן סוד עבור אף אחד. לזכותו יאמר שאת משנתו הוא יודע לשטוח בפני כל פורום, בכל הזדמנות שניתנת לו בכלי התקשורת, ללא חשש ומורא. אפשר לומר הכול על מר ליברמן אך איננו יכולים להתעלם מן העובדה שפיו ולבו שווים בנושאים המדיניים.

בגלל נאום שלא חידש כלום, בפני פורום שממילא לא הקשיב לדברי שר החוץ, דורשים את פיטוריו. הרי חלק גדול מאותם מקטרגים על הנאום רואים באו"ם ארגון אנטי-ישראלי מובהק. לא ראוי לעסוק באילו, אך יחד עם זאת, בנקל יכולים לשער שגם אם מר ליברמן היה נואם נאום פייסני, אף אחד לא היה מייחס לו חשיבות. לאחר שנים רבות של דה-לגיטימציה של האו"ם מצד כל ממשלות ישראל, פתאום הארגון הופך לכה חשוב עד כדי כך שיש הרואים בנאום ליברמן פצצת מצרר שנזרקה אל תוך אולם העצרת.

מאז כינון הממשלה ועד היום, מר ליברמן רחוק מאוד מלהיות שר החוץ של ממשלת ישראל, במלוא מובן המילה. המדינות המובילות בעולם המערבי אינן ששות, בלשון המעטה, לשלוח את נציגיהן למפגשים עם מר ליברמן. מסעותיו של שר החוץ הישראלי לא הביאו לאיזו שהיא תועלת ממשית ומשמעותית למדינה. כל אלה אינם מפריעים למעצבי דעת הקהל בישראל אלא דווקא הנאום באו"ם. התחושה שאין למדינת ישראל שר חוץ בפועל שאמור לייצג אותה בכל העולם איננה סיבה לפיטורי מר ליברמן. נאום כן. צבועים נמאסתם!

לשר החוץ הישראלי אין כל תפקיד רשמי במהלכים המדיניים בין ישראל לבין הפלשתינים ומדינות ערב. לא זו בלבד שמר ליברמן הוא מבחינת פרסונה נון גרטה בקרב הפלשתינים ומנהיגי מדינות ערב, אלא שמר ליברמן עצמו הצהיר שאין בכוונתו לעסוק בנושא הפלשתיני היות והוא נמצא במצב של ניגוד אינטרסים, היינו היותו תושב התנחלות מהווה עילה מספקת לניגוד אינטרסים. אמירתו זו והתנזרותו מרצון מכל מעורבות פעילה בזירה הערבית - פלשתינית איננה סיבה מספקת לפטרו. נאום קנטרני כן. שר חוץ הנמנע במתכוון מלפעול באחת הזירות המדיניות החשובות ביותר לישראל, היא הזירה הערבית - פלשתינית, איננו ממלא את תפקידו ובכל זאת, הוא עדיין יושב על כיסאו. מדוע אמות הסיפים של הארץ אינן רועדות לנוכח המציאות ההזויה הזו? כי מתחסדים!

מי שקורא את נאומו של מר ליברמן בעצרת האו"ם מגלה שלא הייתה בו ולו סטייה קטנה מעקרונות היסוד המדיניים של שר החוץ ומפלגתו. כמעט מילה במילה, מר ליברמן ציטט מתוך הפרוגראמה של "ישראל בתינו". מה ציפו כל המתרעמים, שמר ליברמן יצטט מתוך המצע של הליכוד או מפלגת העבודה? מי שאישר את יציאתו לעצרת האו"ם ואפשר לו לנאום, טבעי היה שידע מראש ששר החוץ ישווק את משנתו המדינית. אגב, אין כלל ודאות שמבין אלה התוקפים את מר ליברמן פומבית, אין כאלה שהם מאוד מרוצים! הפוליטיקה הישראלית מסובכת דיה והממרה של אחד בפה אחד בלב, תקפה לגבי פוליטיקאים רבים מאוד.

שתי תגובות לנאום שר החוץ מעניינות. ראשונה, היא ההודעה של לשכת ראש הממשלה, לפיה מר נתניהו לא היה בסוד המהלך והנאום לא תואם עמו. עד שיסתבר אחרת, אין מניעה להאמין ללשכת ראש הממשלה. הסיבה לכך פשוטה: כל שר מלך, כל ח"כ נסיך, כל יועץ בעל בית. כך זה אצלנו, בזאר ללא פיקוח או סתם מגדל בבל שבו כל אחד מדבר בשפתו הוא.

התגובה השנייה היא דווקא תגובתם של הפלשתינים הטוענים שמר ליברמן הוא המכשול העיקרי לשלום. נו אז אפשר להתבדח או להתגלח על זקנו של שר החוץ, אך אסור לחשוב שכל העולם מורכב מטיפשים. סוד כמוס הוא שישראל והפלשתינים חיו עד הנאום של מר ליברמן באושר ואחווה שלא היו כדוגמתם. בסתר, בעצם קמה המדינה הפלשתינית, בעיית ירושלים נפתרה לחלוטין, הפלשתינים הכירו בישראל כמדינה יהודית, לכן ויתרו על זכות השיבה, וכהוכחה ליחסים הנהדרים בין שתי המדינות, נפתחו לרווחה שגרירויות בשתי המדינות. עתה, לאחר נאום מר ליברמן, אין מנוס והפלשתינים יאלצו לקרוא לשגריר שלהם חזרה להתייעצויות.

בקיצור, די לציניות!

לא בגלל הנאום האחרון בעצרת האו"ם מר ליברמן לא היה צריך להיות שר החוץ אלא משום העובדה הפשוטה שהוא בלתי רצוי במדינות העולם. ראש הממשלה החליט למנותו, לכן אל לו לבוא בטענות לאחרים. גם המקטרגים האחרים ראוי שיבדקו את עצמם, המיוחד אלה ממפלגת העבודה. בידם הייתה האפשרות להיכנס ל"חופה" כשליברמן בפנים או לברוח בזמן. הם החליטו להיכנס, לכן הם גם נושאים בתוצאות. ולבסוף, המלצה חמה: די לצביעות כי אפילו במדינת היהודים היא נמאסה!