השואה חייבת להישאר מחוץ ומעל לכל ויכוח פוליטי. אסור באיסור חמור להשוות משהו אליה, כי אין שום דבר ששווה לה. אך כנופיית נוני תעשה כנראה הכל, ממש הכל, על-מנת להשיג את היעדים המסחריים והפוליטיים שלה.

ברנע ומוזס מעניקים שירות מצוין לאויביה המרים ביותר של ישראל, אלו המשווים אותנו לנאצים. זוהי הרטוריקה של החמאס, של אחמדינג'אד ושל דומיהם. כעת הם יוכלו לנופף בעמודו הראשון של ידיעות אחרונות ולומר: תראו, הפרשן הבכיר ביותר בישראל אומר בדיוק את זה. ברנע יוכל לטעון עד מחר שזה לא מה שאמר; זה ממש לא משנה. כי אם להשתמש בביטוי שלו: "הריח הוא אותו ריח".

אם ברנע לא למד את כל אלו - מוטב שישתוק ולא ישלוף משהו ממעמקי הזיכרון. ואם הוא כן למד וכן יודע - אז הוא סלפן וכזבן. אתה יודע מה, מר ברנע? אם להשתמש באותה רטוריקה מתלהמת שלך, הסילוף הזה שלך מזכיר את זה של מכחישי השואה.

קצת עובדות. חוקי נירנברג מ-1935 (חוק אזרחות הרייך וחוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני) קבעו ש"אזרח הרייך הוא אותו נתין המדינה בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו, המוכיח על-ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך", אסרו על נישואים ויחסי מין בין יהודים לבין ארים והטילו על יהודי גרמניה מגבלות נוספות.

אולי תסביר לי, מר ברנע, היכן אתה מריח בחוק הנאמנות שלנו את אותו ריח? חוקי נירנברג קבעו הפרדה על בסיס גזעי. מי שנולד יהודי או שאחד מסביו היה יהודי, נותר יהודי לנצח. לא תעזור לו המרת דת, לא יעזרו לו כל הצהרות הנאמנות שבעולם. כיהודי, הוא לעולם לא יוכל להיות אזרח גרמניה. כיהודי, הוא לעולם לא יוכל להניף את דגל גרמניה. כיהודי, כל מגע מיני שלו עם גרמניה יוביל אותו לכלא.

חוקי נירנברג היו שלב חיוני בדרך להשמדת העם היהודי. הם הגדירו את היהודים כתת-אזרחים, ומכאן לא היה קשה להמשיך ולהגדירם כתת-אדם. הם בידלו את היהודים מסביבתם, משכניהם, מחבריהם, אפילו מחלק מקרוביהם, ומכאן לא היה קשה להביא את אותה אוכלוסיה לשתף פעולה ברצח העם. מי שמשווה משהו לחוקי נירנברג, אומר במפורש שאותו משהו עתיד להוביל לרצח עם נוסף. והרי ברנע אומר זאת כמעט במפורש: "זה עדיין לא חוק מחוקי הגזע של נירנברג", דהיינו: הוא סבור שאנחנו בדרך לשם.

חוק הנאמנות המוצע אצלנו (וכאמור, אני סבור שהוא צריך להיות חובק-כל) דורש מערביי ישראל להצהיר על נאמנותם לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. למרות שאני לא מסכים עם הצמצום הזה, אני יכול להבין אותו. תראו מה קורה בקרב ערביי ישראל, תראו את ההזדהות הגוברת שלהם עם התנועות האיסלאמיות, תראו את נציגיהם בכנסת שחלקם משתפים פעולה עם הרשות הפלשתינית ועם החמאס, תראו כיצד הרשות הפלשתינית מסרבת בתוקף להכיר בישראל כמדינה יהודית.

יתרה מזאת: הצהרת הנאמנות מדברת במפורש על ישראל כמדינה דמוקרטית. זה מבטיח לערביי ישראל את היכולת להמשיך לבחור ולהיבחר, גם אם עמדותיהם של חלק מנציגיהם צורמות את האוזן כמעט לכל אזרח יהודי. אם יש להם בעיה עם הנוסח הזה - אז יש לנו בעיה הרבה יותר קשה, עם כמעט 20% מתושבי המדינה שאינם מקבלים את יסוד-היסודות של קיומה: היותה של ישראל מדינה יהודית.

מהעובדות הברורות האלו מעדיף ברנע להתעלם, או שהוא פשוט אינו מכיר אותן (ודאי את החלק הנוגע לחוקי נירנברג). העיקר שאפשר להגיע למסקנה המתבקשת: "החוק החדש מציג את נתניהו כסמרטוט... אין להוציא מכלל אפשרות שבתפקיד הסמרטוט הוא מצא את יעדו האמיתי". וזה מפיו של העיתונאי המגן בחירוף נפש על אהוד אולמרט, חברו שסידר לו את פרס ישראל. אין מילים.