פרסומי הפרוטוקולים של ימיה הראשונים של מלחמת יום כיפור באחרונה, החושפים כיצד היו הממשלה ומערכת הביטחון שבויות בקונספציה כה שגויה, מעוררים חלחלה ובעתה. הנושא נדון ונדוש עד לעייפה, ועל כן נקפוץ 37 שנים קדימה לימינו, וניווכח שהממשלה ומערכת הביטחון שרויות כיום בדיוק במקום בו הייתה תקועה עגלת ממשלת
גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין ורב אלוף דוד אלעזר, תוך הפגנת זלזול בוטה ביכולת שכנינו, אויבינו, להטמיע מערכות נשק מתקדמות.
האיום במתקפת טילים נגד המדינה כבר מזמן איננו סוד. עוטף עזה ועד בואך אשקלון ואף אשדוד למודי סבל מזה למעלה משמונה שנים. תושבי צפון הארץ חשו על בשרם את מתקפת הטילים במלחמת לבנון השנייה, כשבפועל רוב צפון הארץ היה משותק כלכלית במהלך המלחמה, אוניות לא פקדו את נמל חיפה וגם שדה התעופה שימש לצרכים צבאיים בלבד.
רק בשבוע שעבר התריע ראש אגף מודיעין, האלוף עמוס ידלין, על שלוש חזיתות מהן ישוגרו רקטות וטילים על ישראל, וזאת עוד במעמד החגיגי לציון 100 שנות התיישבות. מספר ימים לפניו הקפיד מפקד פיקוד העורף, האלוף יאיר גולן, להדאיג אותנו מפני מתקפת טילים עתידית ולתדרך אותנו כיצד נמצא את המרחב המוגן הטוב ביותר באזור מגורינו.
ומה עושים קברניטי המדינה כדי להגן עלינו באופן מעשי? מוכרים אשליות, ועוד מאוד יקרות, עד כדי כך שאם תיושמנה בפועל, תתרושש המדינה כליל בתוך ימים ספורים. בקול תרועה רמה סיפרו לנו על
מערכת 'כיפת ברזל' שתגן על שדרות ועוטף עזה. ואז, לאחר פיתוח טכנולוגי מרשים ביותר ובטווח זמן קצר מאוד, הודיעו לנו בקול ענות חלושה שבינתיים תיוצרנה רק שתי מערכות. הרמטכ"ל רב-אלוף
גבי אשכנזי הצהיר שאחת תוצב בבסיס חיל האוויר בדרום, והן תנוידנה בהתאם לצורך (על מיקום השנייה טרם דווח). במילים פשוטות: הן תגענה לכל אורווה לאחר שהסוסים כבר ברחו ממנה. שהרי מבול הטילים הבליסטיים והרקטות הארטילריות המאיים על ישראל, לא ימתין לניוד שתי מערכות כיפת ברזל, אלא יהפוך את המלחמה הבאה, באופן הוודאי ביותר, ל"מלחמת עורף" שכמותה טרם ידענו. עד היום חוו זאת תושבי "עוטף עזה" והצפון ובעוצמה לא גבוהה יחסית (לא להם כמובן, אלא לנו תושבי מרכז הארץ). אך לא עוד. "בנק המטרות" אליו יופנה שטף אדיר זה כולל כ-20 מטרות אסטרטגיות איכותיות מן המעלה הראשונה.
ה"מטרות" כוללות את גוש דן, את גוש חיפה והקריות על מכלול המפעלים הפטרוכימיים שבמפרץ, את חמש תחנות הכוח, את שני מרכזי הגרעין, את בסיסי חיל האוויר הגדולים, את הקריה (שחלק מהמבנים שבה גם משופעים בזכוכית מרהיבה), נמלי התעופה והים, מרכזי הגיוס ועוד מספר לא מבוטל של נקודות אסטרטגיות חיוניות. את חלקן ניתן יהיה לתקוף באמצעות טילים בליסטיים נושאי ראשים קרביים (במשקל חצי טון עד טון חנ"ם). אחרות ניתן לתקוף בעזרת טילים טקטיים מדויקים (עד כדי עשרות מטרים) שגם הם נושאים רשקי"ם דומים, וחלק על-ידי מטחי רקטות ארטילריות.
על-פי ההערכות שפורסמו בתקשורת, מספר הטילים הבליסטיים הנמצאים ברשות אירן וסוריה עומד על כאלף, ומספר הרקטות הארטילריות שבאזורנו נע בסביבות 50,000. במתקפה כזו, להיכן בדיוק תנוידנה שתי מערכות כיפת הברזל ולהיכן בדיוק ישוגרו טיליה, שעלות כל אחד מהם בסביבות מאה אלף דולר (על-פי הפרסומים בתקשורת)?
ההנחה שהפריפריה תהא הסובלת העיקרית בעימות הבא איננה תקפה יותר. ההערכות הן כי בפרק זמן קצר יחסית (בין שבוע לשבועיים) נספוג כל יום עשרות טילים בליסטיים (בימים הראשונים סביר להניח שאף יותר) ואלפי רקטות ארטילריות נושאות ראשים קרביים במשקל שבין 20 ל-200 ק"ג (ואף יותר). חזון אפוקליפטי? חד-משמעי לא. בחדרי חדרים (וגם בהתבטאויות פומביות) נשמעות הערכות מצב המדברות על אלפי נפגעים ועל שיתוק כמעט מוחלט של המדינה. בהתאם לזאת גם נערך תרגיל העורף הגדול לפני מספר שבועות.
האם אנו מוגנים? סביר להניח שלא. מערכת ההגנה האנטי-בליסטית (שתומכיה באים בעיקר מתוך התעשיה הביטחונית ומקרב פוליטיקאים שהבנתם בנושא מוגבלת), לא נועדה ואינה מסוגלת לבלום את מבול הטילים והרקטות הצפוי להציף אותנו. לא מבחינה מבצעית וודאי שלא מבחינה כלכלית.
עמוד השדרה של מערכת ההגנה שלנו הוא טיל "חץ-2" שתוכנן מלכתחילה כמענה למשפחת טילי ה"סקאד" (שטווחיהם 700-300 ק"מ). אלא שמחיר כל טיל נע סביב 2.5 מיליון דולר, כך שסביר להניח שמפאת מחירו הגבוה לא יוצרה כמות מספקת שתוכל להתמודד עם שטף הטילים שיומטרו עלינו.
בנוסף, יכולתו של הטיל נגד טילי ה"שיהאב" (טווחים: 2,200-1,300 ק"מ) מצומצמת (על-אף כל השדרוגים שעבר בשנים האחרונות). זו הסיבה לפיתוח המואץ של "חץ-3" (פעולה חיובית כשלעצמה, אלא שנעשתה באיחור מה). הבעיה היא שגם אם פיתוח טיל זה יתנהל ללא תקלות ועיכובים (מה שבדרך-כלל לא קורה), הוא לא יגיע לבשלות מבצעית בשנים הקרובות.
בשכבת ההגנה השנייה נמצא טיל ה"פטריוט" שזכה ל"תהילת עולם" בעקבות פעולתו במלחמת המפרץ הראשונה. אף הוא עבר שיפורים מסוימים, אך ביצועיו הבסיסיים לא השתנו. סביר להניח שאין ביכולתו להתמודד עם טילי ה"שיהאב". בנוסף, מחירו הוא כשלושה מיליון דולר ליחידה.
ושוב נשאלת השאלה: כמה טילים מצויים במלאי - לאור מחירם? כשמדובר על כמויות, המצב מדאיג עוד יותר. בפועל, אין כמעט יירוטים של "אחד על אחד". ברוב המקרים יירוט טיל תוקף נעשה בעזרת שניים-שלושה טילי הגנה. משמע שאין למערכת ההגנה האנטי-בליסטית הקיימת היום בישראל אורך נשימה כלכלי אלא של יומיים-שלושה.
אך העיקר, כפי שמסתמן, מאז מלחמת ששת הימים, אין למדינת ישראל מטרות ברורות במלחמותיה, וכפועל יוצא מכך גם אין להגנה. האם בכוונת מנהיגי המדינה להגן על כל המטרות? ברור שהדבר בלתי אפשרי, לאור מצבור הטילים הענק המצוי בידי אויבינו. האם בכוונתם להגן רק על מטרות נבחרות? (כנראה שכן...)
בתחום רקטות ארטילריות מצבנו עגום עד מאוד. כאן אין הגנה כלל. לא כיפה ולא שרביט. שממה. כל רקטה שטווחה בין 6 ל-200 ק"מ חופשית לנחות באין מפריע בכל נקודת יישוב, ולא קיים טיל המסוגל לעצור אותן.
רקטות החיזבאללה המכונות "פתאח-110" (או M-600) הן המסוכנות ביותר. מכל בחינה אפשרית, נזקן שקול לזה של טיל בליסטי, אלא שהן מדויקות בהרבה וזמן מעופן קטן מ-4 דקות, לטווחן המרבי. האם ניירט אותן בעזרת טילי "חץ" (כי אין שום פתרון אחר)? קשה להאמין. שהרי את טילי ה"חץ" שומרים לטילים הבליסטיים האירניים, ומחירם המרקיע שחקים, כלכלית, לא ישים.
מסתמן שמכל כיוון ניתן להבחין כי "שמיכת ההגנה" קצרה עד מאוד, ושזורת חורים. אם כך, רצוי מאוד שאזרחי ישראל יבינו שהמערכות לא נועדו להגן עליהם. מה שנותר לנו אפוא הוא להתפלל (בנוסח המסורתי "תהלים נגד טילים"). מבחינה כלכלית זה לפחות עשוי להשתלם. אלא שסביר להניח שרעש הטילים המתפוצצים יהיה כה חזק עד כי גם היושב במרומים (ששמיעתו כבדה אחרי זעקות השבר של עמנו ב-2,000 השנים האחרונות) לא יצליח לשמוע את תפילותינו.
סיכום מערכת כיפת ברזל, זו שתוצב בבסיס חיל האוויר בדרום, לחשה לי בסוד שהיא כה חכמה עד שעצם קיומה ימנע את מטחי הקסאמים מעזה לעבר ישובינו ב"עוטף". אלא שלתדהמתי נוכחתי בחודשים האחרונים כי הקסאמים והפצמ"רים לא עודכנו במידע חסוי זה ועל כן, הם ממשיכים לטפטף, אם כי למזלנו בינתיים לא להמטיר. אך המטר בוא יבוא וזו רק שאלה של מתי, ולא האם.
וכל אותה העת שוכבת לה משמימה, בשדה ניסויים של צבא ארה"ב במדבר צחיח בניו מקסיקו, מערכת יירוט לייזר הנאוטילוס, המסוגלת לתת מענה לכל האיומים שהועלו ברשימה זו, בעלות נמוכה וביעילות מוכחת. אלא שמנהיגינו מעדיפים להפקיר אותנו למתקפת הטילים והרקטות שבוא תבוא, בה נהיה "חשופים בצריח", משותקים וצפונים במרחבים מוגנים, שעה שהארץ תגעש ותרעש מטילים ומרקטות שיונחתו עליה בו-זמנית משלוש החזיתות.
- הערה: מחירי הטילים והרקטות הם משוערים, אך נמצאים בתחום הסביר.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
