מחקר, שהוצג בכנס קיסריה ביוני השנה, מצביע על תופעת (אי) התעסוקה של המגזר הערבי בישראל, אוכלוסיה המונה כ-1.5 מיליון איש, ומגדיר את הנושא "כאתגר מורכב ומשמעותי לישראל ולכלכלתה". עפ"י המחקר, שיעור השתתפות הערבים בישראל בשוק העבודה עומד על 42% לעומת 59% בקרב היהודים בארץ והוא מהנמוכים בעולם.
למעשה, מדובר בשתי כלכלות המתקיימות זו לצד זו, האחת מפותחת וצומחת והשנייה לא רק שאינה מתקדמת אלא נמצאת בשנים האחרונות במגמת קיפאון. מצב זה בעייתי, כמובן, מנקודת ראותו של הפרט ושל כלל הערבים בישראל כמיעוט לאומי, אך מעבר לכך הוא צריך להדאיג כל ממשלה בישראל מאחר שיכולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת על יחסי המיעוט הערבי כלפי מדינת ישראל ומוסדותיה ועל כלכלת המדינה.
תעסוקת הערבים וסגירת הפערים בינם לבין היהודים בישראל, כמו גם ביסוס צדק חלוקתי, הינם חלק ממורשת רבין ומהווים אתגרים חשובים לישראל כאשר היא ניצבת בפני מדינות
OECD.
הדברים הללו באים לידי ביטוי באיזורי הפריפריה של מדינת ישראל בכלל ובגליל המערבי בפרט. ניתן לראות כיצד מדיניות הממשלות השונות שוחקת עד דק את מרקם הדו- קיום, העדין גם כך, הקיים בגליל. הניסיון של המיעוט הערבי בגליל, והרשויות העומדות בראשו, לקיים את עצמו בכבוד לא בא לידי ביטוי על-אף המאמץ הרב שראשי הרשויות משקיעים בתחומים כדוגמת תעסוקה, חברה ופיתוח כלכלי. כנגזרת מכך, ניתן לראות כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הינו נמוך מאוד בגליל המערבי, לכן כל סיסמא בנוגע ל"פיתוח ומינוף הפריפריה" היא מס שפתיים בלבד. לדידי, צמיחה כלכלית בפריפריה לא תהיה כל עוד לא יינקטו פעולות לתיקון חכם של חוקים כאלה ואחרים וייתנו עדיפות לרשויות אשר להם פוטנציאל צמיחה גבוהה לא ממומש.
במסגרת "אשכול רשויות הגליל המערבי" נעשה ניסיון ייחודי במדינת ישראל לקיים דיאלוג פורה באמצעות שיתופי פעולה רוחביים במגוון תחומים: תעשיה, תעסוקה, תרבות, תיירות, איכות סביבה, חינוך ועוד למען קיומו של שיתוף פעולה אזורי. לטעמי, אין די בכך וקיים צורך בהכרה ממשלתית מאסיבית, בעידוד ובתמיכה תקציבית ורעיונית להביא לקפיצת מדרגה דרמטית בתחום זה על-מנת לפתור אחת ולתמיד ואחרי שישים שנות תקומה, את הבעיות החריפות המאפיינות את החיים בפריפריה.
ממשלת רבין, שחרטה על דיגלה טיפול כירורגי בתהליך המדיני, קיימה במקביל טיפול יסודי במערכת החברתית-כלכלית של מדינת ישראל, ששילב טיפול בנושאי חינוך (לכלל המגזרים) יחד עם טיפול בנושאים כלכליים, עידוד התעסוקה ופיתוח תשתיות. במהלכים אלו הושקעו מיליונים רבים של שקלים.
אני משתייך לזרם המאמין כי על האדם לקחת את גורלו בידיו ולפעול למען השינוי במקום "ישיבה באכסדרה", אבל במציאות הכלכלית דה-היום המונהגת במדינת ישראל אין סיכוי לקידום חברתי-כלכלי ללא סיוע ממשלתי. גופים רבים הנמנים עם המגזר השלישי והמגזר העיסקי במדינה נטלו על עצמם אחריות חברתית מבורכת ופועלים לקידום אוכלוסיות חלשות ופועלים למען הבניית תהליכים של דו-קיום אמיתי, המבוסס על שיוויון הזדמנויות בתעסוקה, בחינוך ובחברה. אולם פעילות זו, למרות חשיבותה הרבה, איננה יכולה להוות תחליף לטיפול ממשלתי בנושא, שחייב להיות מקיף, מערכתי ומלא, כזה הנובע ממחוייבות אמיתית של העומד בראשות הממשלה.
למרבה הצער, מורשת זו לא אומצה ע"י אף אחד מהמנהיגים שלקחו על עצמם להיות ממשיכי דרכו של
יצחק רבין ז"ל. כדוגמה לכך ראינו כיצד רק לפני חודשים ספורים קבע בג"צ כי התושבים הערבים בישראל מופלים לרעה בכל הנוגע להטבות מס.
ממשלה הרוצה לפעול למען שיוויון אזרחיה בפני החוק חייבת ראשית לעצור את האפליה ובהמשך לפעול למען חיזוק האוכלוסיות החלשות בחברה, ורק כך נתחיל בסלילת הדרך הארוכה לקראת שיוויון הזדמנויות.
חזונו של יצחק רבין נעצר. אני תקווה כי חלק מאלו המציגים עצמם כממשיכי דרכו יידעו לפעול גם בתחום זה על-מנת לקדם את השלום בתוכנו ובמקביל לקדם את התהליך המדיני עם שכנינו למען עתיד כלכלי וחברתי טוב יותר למדינת ישראל.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
