רבין, בן-גוריון ווילף

חברת הכנסת ממפלגת העבודה עינת וילף פנתה ליושב-ראש המפלגה בהצעה להחליף את תמונת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין התלויה בחדר הסיעה בכנסת, בתמונת ראש הממשלה המנוח דוד בן-גוריון. היא נימקה את הצעתה, בראיונות בתקשורת, בכך שדרכו של רבין לא משקפת את דרכה של מפלגת העבודה, בעוד דוד בן-גוריון מזוהה יותר עם ערכיה ההיסטוריים של מפלגת העבודה.

העיתונאי גדעון עשת פרסם אתמול (ה', 21.10.10) טור ב'ידיעות אחרונות', ובו טען כי רבין היה למעשה איש ליכוד מובהק, שייצג נאמנה את ההון הגדול מבחינה חברתית ונקט כנגד הפלסטינים במדיניות ההיסטורית של מפלגת העבודה: כוח ועוד כוח. לפי עשת, רבין נגרר להסכמי אוסלו בלית ברירה, ועשה הכל למנוע מההסכמים מלהפוך לשלום אמיתי (הטור של עשת).

מה שעשת לא כתב הוא למה רבין נגרר להסכמי אוסלו. עשת, ככלכלן מעולה, ודאי יודע למה. האינתיפאדה השנייה הביאה את ישראל, בתוך שנתיים, לסף פשיטת רגל. זו עובדה שהכל מנסים להסתירה. לפני כעשרה ימים, בתוכנית החדשות של הערוץ הראשון, ראיינה גאולה אבן את עודד שחר, כתבו הכלכלי של הערוץ. בין היתר נפלט לו כיצד לקראת תום האינתיפאדה השנייה הייתה קופת האוצר ריקה לחלוטין. האמריקנים סירבו לתת את הערבויות, וכדי לקבל סחורה ביטחונית חיונית האוצר לווה מיליארד דולר למשך 24 שעות, והציג את קופת האוצר כאיתנה ובעלת רזרבות...

אם רבין לא היה מסכים לאוסלו, המדינה הייתה נקלעת לפשיטת רגל כלכלית.

עשת צודק בטענו כי מדיניותו החברתית והביטחונית של רבין הייתה ימנית לחלוטין, ולכן ניצח בבחירות 1992 בקולות הליכוד, שהלך אחרי מי שקרא לשבור לפלסטינים את הרגליים.

דוד בן-גוריון היה ראש ממשלה שנבחר בכנסת בעלת רוב שמאלי לחלוטין, ובכל זאת העדיף לכרות ברית עם הימין ולהקים ממשלה עם "הציונים הכלליים" והדתיים, והשאיר את מפ"ם ואחדות העבודה באופוזיציה. הוא הנהיג שיטתית מדיניות חברתית ימנית, חיסל את זרם העובדים בחינוך, והחליש את ההסתדרות ככל יכולתו. במדיניות החוץ זנח את ברית המועצות - שבזכותה ניצחנו במלחמת העצמאות, כאשר ארצות הברית סירבה למכור נשק לישראל, וסירבה אף להכיר בה דה-יורה. הוא הפך למשתף פעולה עם מדינות קולוניאליסטיות כבריטניה וצרפת. הוא כרת קנוניה עם בריטניה וצרפת, ויחד תקפו את מצרים (ב"מבצע קדש") כדי למוטטה, בגלל שהלאימה רכוש חברות צרפתיות ובריטיות.

העמדה המדינית הליברלית היחידה של בן-גוריון הייתה התנגדותו להמשך כיבוש השטחים אחרי מלחמת 1967. סביר כי עשה זאת כדי לפגוע בראש הממשלה לוי אשכול, אדריכל הניצחון במלחמה, על שהדיחו מראשות מפא"י.

ח"כ עינת וילף טעתה בהצעתה, מכיוון שאין הבדל בין רבין לבן-גוריון. שניהם מייצגים את מדיניות הימין מבחינה חברתית ובינלאומית. שניהם מבטאים את מפלגת העבודה של היום - מפלגה המייצגת ועדי עובדים חזקים, מייצגת את הממסד הביטחוני האדיר, ומייצגת את שכבות העובדים שהפכו לבורגנים של ממש.