הייתכן מניע אחר לרצח רבין?

נשאלת השאלה, מדוע התקשורת הזאת, ובכלל דעת הקהל השמאלנית, רואה בעצם שאילת השאלה "מה היא האמת מאחורי רצח רבין" לא יותר מאשר תרגיל של הימין כדי להקל מחומרת הפשע הזה? מדוע אפילו התייחסות יבשה לעובדות הפורנזיות, לשאלות הטכניות-מדעיות הקשורות לרצח, כבר מעוררת חשד? ומדוע בישראל הדמוקרטית, שבה חופש הביטוי הוא ערך עליון, כל המעז להקשות על הגרסה הרשמית של הרצח ממוין אוטומטית כקיצוני ומטורף, ובעל מניעים חשודים וכוונות לא טהורות?

דווקא בני משפחת רבין, חבריו האישיים והפוליטיים ומחנהו בכלל, מי אם לא הם היו צריכים להיות הראשונים לרצות לרדת לחקר האמת? והלא שאלות למכביר הועלו, ובפומבי, גם ע"י האלמנה, לאה רבין, בעצמה! מחנה השלום פיתח סממנים של כנסייה דתית- עם דוגמות, טומאות, חרמות ושיקוצים ועם הטאבו הגדול מכולם- פרשת רצח רבין.

כשלעצמי, מעולם לא התעמקתי ב"תיאוריות הקונספירציה" ולא הרחקתי מעבר לשאלת-סף אחת: למה? איזה מניע אחר היה יכול להיות לרוצח, מלבד זה שנחשף בבתי המשפט שהרשיעו את יגאל עמיר?

תשובה אפשרית מצאתי בספרו של משה (בוגי) יעלון, לשעבר רמטכ"ל והיום סגן ראש הממשלה, והדברים האלה קיבלו עכשיו, במפתיע, חיזוק מפיה של דליה רבין בראיון במוסף "7 ימים" של 'ידיעות אחרונות' מיום 8.10.10.

הנה כמה מובאות מן הספר (עמ' 74 עד 77):

• "התחלתי להסתכל מחדש במציאות חיינו עם הפלשתינים בשנים שאחרי אוסלו. מיד זיהיתי שיש פה איזושהי חיה טורפת, שכל עוד אתה מזין אותה היא רגועה. אבל החיה הזאת רעבה מאד, וברגע שתגיע איתה למשבר, הרעב יגרום לה להתנפל. אז בינתיים נותנים לחיה עוד קצת ועוד קצת. אולי בסוף לא יהיה יותר מה לתת, ומה אז? מה הלאה?"
  
  "ערפאת המשיך לדבר ברטוריקה ג'יהאדית, רטוריקה של מלחמה... פרט לנושא החינוך היה גם נושא הטרור... אחרי חודשים אחדים בתפקידי כראש אמ"ן ראיתי בבירור שערפאת לא מקיים את ההתחייבות העיקרית שלו על-פי הסכם אוסלו: אין יותר אלימות..."
  
  "כאשר מדובר בפיגוע נגד ישראלים, ערפאת לא עושה דבר. ואז, כשמצמידים לו אקדח לרקה, הוא מורה לעצור את המחבל שרצח... ישראלים ולהעמידו לדין. המחבל נשפט על עבירה של פגיעה באינטרס הפלשתיני או פגיעה בסדר הציבורי, נכלא בתנאי לוקסוס, ואנשי ערפאת אומרים למחבל שהם עוצרים אותו כדי להגן על חייו מפני כוחות הביטחון הישראלים וכל זה מתרחש בשיא אוסלו ב-1995."
  
  "ביוני 1995 נכנסתי לתפקידי כראש אמ"ן. חודשיים אחרי כן, באוגוסט 1995, הלכתי עם התובנות החדשות שלי אל ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, ואמרתי לו: אדוני ראש הממשלה, אני מצטער אבל אני לא מזהה סימנים לפיוס בצד הפלשתיני, יכול להיות שהתהליך יתפוצץ לבסוף, כי ערפאת לא באמת מתכוון להסכם קבוע על בסיס של פתרון שתי המדינות. אמרתי עוד לרבין, שלדעתי צריך להביא את העניין לידי פיצוץ. הסברתי לו שאני לא רואה סימני פיוס בצד הפלשתיני - הן בתחום החינוך והפסקת ההסתה והן בתחום המאבק בטרור - והצעתי להעמיד את הדברים למבחן אמת. רבין שאל מה לעשות, אילו מנופים יש לנו. עניתי שעלינו להתנות את המשך התהליך בכך שערפאת יעצור את כל המחבלים המוכרים לנו, יפסיק את ההסתה נגד ישראל... ויערוך שינוי יסודי במערכת החינוך שלו... רבין השיב לי שאני צודק, אבל טען שעדיף להמתין שערפאת ייבחר בבחירות הפלשתיניות, שעמדו להיערך ב-20 בינואר 1996... לפי שעה, רבין הורה ליזום פגישה עם ערפאת, שבמסגרתה ראש השב"כ, כרמי גילון, ואני נציג את טענותינו ודרישותינו ממנו בתחום הלחימה בטרור. הפגישה שלנו נערכה ב-7 באוקטובר 1995, במשרד התיאום והקישור במחסום ארז, כאשר בראש המשלחת הישראלית עמד השר שמעון פרס. בפגישה הכחיש ערפאת את עצם קיומו של טרור בשטחי הרש"פ. לטענתו, טרוריסטים יש רק באירן, בסוריה, בלבנון, בימין הקיצוני הישראלי ובשטחים שישראל אחראית להם ביטחונית. (אחת ההבנות בין אנשי ערפאת לארגוני הטרור הייתה, שעליהם להקפיד שלא לבחור מחבלים משטח A... כדי להרחיק עדות מהרש"פ. באותה התקופה משלחי המחבלים המתאבדים הקפידו אף לתלוש את תוויות החולצות, על-מנת למנוע ראיות לייצורן או קנייתן בשטחי הרש"פ). הפגישה לא שינתה דבר בהתנהגות ערפאת."
  
  "ב-4 בנובמבר 95' רבין נרצח."

יעלון מסכם בעמוד 82 בספרו:

• "עד עצם היום הזה אני משוכנע שאילו רבין לא היה נרצח, דברים היו מתנהלים אחרת בצד הישראלי. רבין שבע מערפאת מרורים, ולא נתן בו אמון. כאשר ערפאת היה משקר לנו, רבין היה אומר- ערפאת משקר. הוא לא טאטא מתחת לשטיח כמו אחרים. הוא פשוט עשה הערכת מצב פוליטית - פנימית ובינלאומית - שגרמה לו לבחור עיתוי מאוחר יותר לרגע העימות. ההבנה שלי הייתה שאילו רבין היה בחיים, הוא היה מגיע לעימות עם ערפאת בראשית 1996."

הספר הזה יצא לאור לפני שנתיים. העובדות והתובנות לא נעמו לשמאל השולט כידוע על מרבית התקשורת הישראלית, ולכן המידע הסנסציוני הזה הושתק, כאלו בלעה אותו האדמה.

לי סיפק סיפורו של יעלון ראשית מענה לשאלה, האם יכול היה להיות מניע אחר לרצח. אלא, כאמור, מאז פורסם הספר, איש לא התייחס. והנה, לפתע, בראיון הנ'ל ב-'ידיעות אחרונות' עם אמירה לם, אמרה דליה רבין דברים אלה:

(שאלה): "מה היה קורה לדעתך אלמלא הרצח של אביך?"

(תשובה): "הרבה אנשים שהיו קרובים לאבא אמרו לי שערב הרצח הוא שקל לעצור את תהליך אוסלו, מפני שהטרור השתולל ברחובות וערפאת לא סיפק את הסחורה. אבא הרי לא היה עיוור שרץ קדימה בלימחשבה. אני לא מוציאה מכלל אפשרות שהוא שקל לעשות רוורס גם בצד שלנו. בסך-הכל הוא היה אדם שבטחון המדינה עמד בעיניו מעל לכל."

בוגי יעלון אינו זקוק לעדות מסייעת. ובכל זאת, יש משקל עצום לאישור הגורף הזה, מפי בתו של רבין, להשערתו-אמונתו, שרבין התכונן להגיע לעימות עם ערפאת בראשית 1996, חודשיים-שלושה אחרי התאריך שבו נרצח.

אלה הם דברים רציניים מאד. רצח רבין הוא טראומה לאומית הממשיכה לכאוב ולדמם עד היום. דבריה של בתו מספקים לנו נקודת מוצא חדשה. לכולנו - ימין ושמאל, ללא הבדלי השקפה פוליטית. קודם כל, בגלל הערך הבסיסי ביותר שניתן להעלות על הדעת:"לא תרצח", ובנוסף על כך, מפני שרצח פוליטי מערער את הממלכתיות שלנו מן היסוד, מה גם רצח של ראש ממשלה.

והנה, אם הוטלו ספקות, ויש אפילו שביב אפשרות של הסבר אחר לרצח, מן הראוי שסדר שואלי השאלות ודורשי המענה יהיה הפוך: קודם המשפחה , אח"כ המפלגה והמחנה הפוליטי של רבין ורק אחריהם יתר המפלגות, האקדמיה, התקשורת, רשויות החוק והמשפט ודעת הקהל הרחבה.

חבל מאד, שגם היום העם אינו מסוגל להתאחד מסביב למשימה הפשוטה הזאת : האמת על רצח רבין.