"בדוח גולדסטון אין אף לא מילה אחת של אמת. גולדסטון הלביש חליפה של דוח משפטי על תיאורים דמיוניים, ביניהם ובין המציאות אין כל קשר" – כך הבהיר בביטחון עצמי מופגן
אביגדור ליברמן, שר החוץ שלנו, בכל אמצעי התקשורת מיד אחרי שהדוח פורסם.
הסנשו פנשו שלו, סגן שר החוץ, אמר למראיין ברשת פוקס בארה"ב, כי "אפילו סימני הפיסוק בדוח הם בדיוניים, אין מילה בדוח הראויה להתייחסות".
אם כך הם פני הדברים, אני מתקשה להבין מדוע ממצא שמצוי גם בדוח גולדסטון – ממצא המתייחס לפרשת הריגתם של 21 מבני משפחת סמוני בעזה בתקיפת חיל האוויר – אנחנו מוצאים גם בחקירת מצ"ח.
אם כל הדוח שקרי, איך זה קרה שלפתע מתגלה בישראל שהייתה אזהרה של קצינים, שהיו בשטח, כי בבית משפחת סמוני ישנם רק אזרחים.
אחד המעורבים באישור ההפצצה הוא מפקד חטיבת גבעתי באותה תקופה – אלוף משנה אילן מלכא. עד כה טרם הוחלט אם יעמוד לדין.
חיל האוויר תקף את הבית פעמיים. בהפצצות נהרגו 21 בני אדם, ברובם נשים וילדים. כן נפצעו 19 נשים וילדים.
איך קורה שהדוח הזה הוא פתאום רלוונטי. פתאום יש התאמה בין ממצאיו ובין חקירת מצ"ח. הרי שר חוץ, סגנו, ואיתם כל קברניטי המדינה טענו שלא מדובר במסמך משפטי, אלא שכל הדוח הוא שקרי מתחילתו ועד סופו, ואין מקום להתייחס אליו.
מה קרה שלפתע, בעקבות המסמך, גם במצ"ח מסתמנת התמונה הבאה: בימים 4-3 בינואר השתלט צה"ל על שכונת זיתון. צה"ל הוא שהורה לחמולה של משפחת סמוני להתרכז בבית אחד, שנסרק קודם לכן על-ידי חיילי גבעתי. הבית היה כל הזמן תחת תצפית של חיילים, שדיווחו כי בבית יש רק אזרחים.
הדיווחים של אותם קצינים זוטרים וחיילים ששמרו על הבית לא סייעו לאזרחים חפים מפשע, שב-5 בינואר, בשעה שבע בבוקר, הוטלו שלושה טילים על הבית בו היו. והתוצאה: 21 מבני המשפחה נטבחו.
אחרי התלהמות נגד ארגונים לזכויות אזרח בישראל, שהביאו עדויות שנאספו לידיעת העולם כולל ועדת גולדסטון, אחרי מסע צלב המציג ארגונים לזכויות אזרח כגיס חמישי, לפתע אנחנו קוראים ב
הארץ מיום 22.10.10: "ממקורות ביטחוניים אמרו לנו, כי בחקירתם עלתה עדותם של אנשי מקצוע, קצינים בחיל האוויר, שהזהירו את מח"ט גבעתי כי בבית הזה ישנם אזרחים. אולם חרף אזהרות חוזרות ונשנות החליט אלוף משנה מלכא לאשר את התקיפה".
יאמרו לי, שמקרה אחד אינו מעיד על הכלל. גם אני רוצה להאמין שזה מקרה אחד.