החינוך בישראל נמצא על סף קריסה, והממשלה מציגה מצג שווא כאילו תקציב המדינה נותן עדיפות למערכת החינוך, בעוד חוק ההסדרים ממשיך "לחבוט" במערכת החינוך. חוק ההסדרים גם הפעם כמו בפעמים קודמות מונע העברת תקציבים למשרד החינוך, ולכן אין אפשרות ליישם חוקים שהתקבלו בכנסת, בכדי לשקם את המערכת.
היישום של חוק הגבלת תלמידים בכיתות הנמוכות, חוק הרחבת חינוך חובה עד לכיתה י"ב, וחוק לימודים ארוך, נדחים על-ידי חוק ההסדרים, כבר מספר שנים בצורה לא חוקתית, שנוגדת את החלטות הכנסת והחלטות הממשלה. אי היישום הזה של החוקים האלה הוא מסוכן, כי הוא גורם להמשך ההתדרדרות של מערכת החינוך, והוא מחזק את המגמות החולות שאנו כבר היום מזהים בחינוך בישראל.
הנתונים מצביעים על כך שהאלימות במערכת החינוך הולכת וגוברת, ההישגים של תלמדי ישראל ביחס לעולם מתדרדרים, כאשר המדינה לא משקיעה מספיק משאבים, ולכן לא עושה את הפעולות שנדרשות כדי לשנות את המצב. דוח ה-
OECD האחרון קובע שההישגים של ילדי ישראל במבחנים עולמיים בכל המקצועות, הם מהנמוכים ביותר במדינות ה-OECD. ההתדרדרות הזאת בהישגים נראית גם ברמת ההישגים הפנימיים, כאשר בשנים האחרונות ישנה מגמה של ירידה מתמדת בציון הממוצע של התלמידים במבחני הבגרות השונים.
הסיבה להתדרדרות הזאת בהישגים גם היא משתקפת בנתונים בדוח ה-OECD, כאשר הם מצביעים על כך ששכר המורה הוא עדיין מהנמוכים בעולם, ומספר התלמידים בכיתה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, למרות היישום החלקי של רפורמת אופק חדש. דוח החינוך של ה-OECD מאמת גם בצורה ישירה את הטענה, שמערכת החינוך בישראל סובלת ממחסור במשאבים, כאשר נמצא כי ישראל מדורגת באחד המקומות הנמוכים ביותר, בהשקעה שמושקעת פר תלמיד, שנמצא במערכת.
דוחות אחרים מחזקים את הטענה שרוב הבעיות במערכת החינוך נובעות מתקציב נמוך, כאשר דוחות מחקר של הכנסת התריעו על בעיות כמו מחסור במספר כיתות, מבנים לא ראויים ללימוד, והשקעה נמוכה מאוד בתשתיות החינוך.
דוגמה מאלפת לאופן שבו מגבלות התקציב מונעים את השיקום של מערכת החינוך, הוא הטיפול בבעיית מספר התלמידים הגבוהה, בכיתות בישראל. לדעת רוב המומחים בארץ ובעולם, מספר תלמידים גבוהה בכיתה הוא גורם משמעותי לירידה בהישגים של תלמידים, אך למרות שנתקבלו חוקים והחלטות ממשלתיות שאמורות היו לטפל בנושא זה, בפועל לא נעשה שום שינוי.
כבר בשנת 2007 עבר בכנסת חוק הגבלת מספר התלמידים בכיתות הנמוכות במקצועות "המיומנויות", מאחר שמחקרים הראו שמספר התלמידים הגבוהה בכיתות הנמוכות, פוגע קשה ביכולות בסיסיות, כמו קריאה וכתיבה. בהמשך לחקיקה זאת התקבלה אף החלטת ממשלה בשנת 2008, שקבעה שיש לפעול בדחיפות כדי להפחית את מספר התלמידים בכיתה בישראל ל-32, כאשר הבסיס להחלטה נבע מכך שמורים התלוננו שהם מתקשים ללמד בצורה טובה בכיתות שבהם יש 40 תלמידים. חוקים והחלטות ממשלה אלה באופן עקבי נדחו על-ידי האוצר באמצעות חוק ההסדרים, שמנע העברת תקציבים ליישום התוכניות, וגם רפורמת אופק חדש שאמורה הייתה לטפל בנושא, לא שינתה ולא הצליחה לגייס את המשאבים הדרושים לשינוי.
חוק ההסדרים מעקר כך כל רפורמה שנועדה לשפר את מערכת החינוך בישראל, כאשר הוא באופן עקבי מעקב החלטות של הכנסת והממשלה. העיקוב הזה גורם לכך שמערכת החינוך הציבורית נשארת ברמה נמוכה, וההישגים של התלמידים בישראל ממשיכים להתדרדר. בנוסף על כך נוצרים פערים חברתיים גדולים יותר בחברה, בגלל שמהמצב הזה של מערכת החינוך סובלים בעיקר התלמידים מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, בעוד תלמידים ממעמד גבוהה יותר יכולים להשלים את הפערים באמצעות לימוד במסגרות פרטיות משלימות. הדוח של משרד החינוך האחרון חשף זאת כאשר נראו לא רק תוצאות נמוכות במבחני הבגרות, אלא גם פערים גדולים שנוצרים, בין התלמידים מהמעמד הגבוהה לתלמידים מהמעד הנמוך.
הבעיה במשרד החינוך היא בראש ובראשונה תקציבית ובאופן פרדוקסאלי, חוק ההסדרים שנועד כדי לטפל במצבי חירום, מסכל כל יוזמת חירום, שנועדה לשקם את מערכת החינוך שלנו.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
