בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"רומא וירושלים" של משה הס
|
עצת חכם מוגשת למפלגת העבודה שאיבדה דרכה וחזונה בספרו של משה הס, האיש שהיה אחד מאבות התנועה הציונית ושחזון סוציאליסטי פָּעַם בכל נימי משנתו והגותו
בימים שמפלגת העבודה מפעילה את כל האנרגיות הרופפות, שעדיין קיימות בה, לעבר חיפוש אחר מנהיג, אני רוצה לייחד מילים מעטות רק לעבר החזון שאבד. חזון שאין לו ביקוש. חזון יתום. אני מבקש לנצל את ציון מאה וחמישים שנה להופעת הספר "רומא וירושלים" שכתב משה הס. מי שהיה אחד מאבות התנועה הציונית, וחזון סוציאליסטי פָּעַם בכל נימי משנתו והגותו. מן התבונה, שתנועת העבודה תתמקד בגיבוש רעיון וחזון. רק המניעים האידיאיים חייבים להיות מניעי הדלק שלה בגיבושה כתנועה, ולא להתמקד אך ורק בחיפוש אחר "כוכב", שיחלץ אותה ממצבה העגום אליו היא נקלעה. ובוודאי שהישועה לא תבוא מ"כוכב מיובא". כשמדובר בחזון, אני מבקש להדליק ניצוצות בתנועת העבודה, תוך הבאת קמצוץ של אמירות ומובאות מספרו הנפלא של משה הס - "רומא וירושלים".
|
"רומא וירושלים" - רצפט לעשייה
|
|
|
[צילום: AP]
|
|
|
תנועת העבודה שקועה בריצה מטורפת אחרי מנהיג גואל. היא חייבת בראש ובראשונה להפנות מבט לעבר חזון לאומי וחברתי של ראשונים. אם להרחיק לכת 150 שנה אחרי "רומא וירושלים" נראה מייגע ומתיש, שירימו ממדף הספרים היהודי דברי חזון אולי פחות נמלצים, אבל כאלו שיובילו את התנועה לכך שהיא תהיה רלוונטית במאבק על דמותה. תנועה שתחלץ את ישראל ממדינה שמפריטה עצמה לדעת, והצדק החברתי הוא מוצג שמימי ספרותי, שאין לו אחיזה במציאות היומית. ברור לי ש"רומא וירושלים" אינו ספר של רצפט לעשייה מהיום למחר, אבל זה בהחלט ספר המדבר על חזון, שתנועת העבודה נטשה אותו. לפני שמחפשים מנהיג, חייבים להחליט שמאמצים חזון. אני מפנה את האצבע לעבר ספרו של משה הס "רומא וירושלים".
|
משה הס ביטא כמיהה משיחית לתיקון עולם ולתיקון חברה. לדידו, כמיהה זו טמונה ביסוד הרעיון הציוני. בתיקון העולם של משה הס יש "תביעה לביטול המעמדות כחלק מתיקון עולם במלכות שדי, כאשר יגיע עם ישראל להגשמה עצמית בתחום הלאום". עבור משה הס, המהפכה הציונית היא תמצית הרעיון הלאומי, הדתי והסוציאליסטי. הוא חוזר ושונה, שאין להפריד בין הדבקים האלה. "אלה המפרידים ודוגלים בלאומיות נפרדת, שאין עמה חובות חברתיות או כמיהה לסוציאליזם... כל אלה טועים". תנועה הקוראת לעצמה תנועת "עבודה" ואת חזון הסוציאליזם היא מחביאה, זו תנועה המתרחקת מכל מה שמצפים ממנה. כאשר קברניטיה חוששים להעלות את המילה סוציאליסט, ככאלה החוששים מצרעת, הרי הם מתחילים להיות מנהיגי מפלגת-לווין ל"ליכוד", וכפי שזה קורה היום גם מפלגת-לווין של מפלגת "ישראל ביתנו". למשה הס יש דיאלוג עם מרקס ואנגלס, אך הוא מפלס לעצמו דרך עצמאית, כאשר הוא מכניס לסוציאליזם את מושגי הרצון והחירות המוסרית. הוא מפלס דרך ייחודית של הליכה בעקבות הסוציאליזם המקראי. הוא מדבר על ירושלים ארצית ועל כינון חברה לאומית צודקת בארץ ישראל. עם ישראל הקם לתחייה הוא שעתיד לממש בחייו את חזון הצדק עליו מדברים נביאי ישראל. בעמוד 47 הוא כותב על שוויון חברתי תוך כמיהה ל"הרמת הכפופים לרמת הזקופים". בעמוד 100 הוא מדבר בהרחבה על כך ש"מן ההכרח בעצמאות לאומית לשם קדמה חברתית וליחסי עבודה תקינים". בעמוד 212 הוא מדבר על הייעוד של עם ישראל: "ואם מכל העמים בחר אלוהים בישראל...זה כדי שהצדק החברתי ישמש מופת לשאר העמים".
|
|
תאריך:
|
05/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
05/11/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
"רומא וירושלים" של משה הס
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
חשדנית
|
5/11/10 10:50
|
|
|
|
לא חושד במשה הס
|
5/11/10 12:05
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
5/11/10 14:50
|
|
2
|
|
מורה נבוכים
|
5/11/10 11:37
|
|
|
|
יוסי פלס
|
5/11/10 21:10
|
|
|
|
איש עצוב
|
6/11/10 00:01
|
|
3
|
|
אביב עקרוני
|
6/11/10 10:32
|
|
4
|
|
ישראל בן דויד
|
6/11/10 12:38
|
|
5
|
|
אביב עקרוני
|
6/11/10 13:35
|
|
6
|
|
אהרון בן שבת
|
6/11/10 16:03
|
|
|
|
אלישמע
|
6/11/10 16:39
|
|
|
|
נכדה של איתן
|
6/11/10 20:34
|
|
|
|
אלישמע
|
6/11/10 21:31
|
|
7
|
|
צפורה
|
7/11/10 00:32
|
|
8
|
|
w/y/b
|
7/11/10 11:10
|
|
9
|
|
עמי ישראלי הלוי
|
7/11/10 11:29
|
|
|
|
אלישמע
|
7/11/10 17:28
|
|
|
|
בנימינה
|
9/11/10 19:03
|
|
|
|
שיקה פ.ר
|
15/11/10 12:58
|
|
השבוע המחישה שוב מפלגת העבודה, שבניגוד למצעה ולהצהרות ראשיה - היא מעדיפה, במתכונתה הנוכחית, התנחלויות על פני הסיכוי לשלום. "העבודה" ממשיכה לתמוך בהתנחלויות - ובהתנחלותה בממשלה.
|
|
|
מפלגת העבודה קרסה בסקרים לרמה כל-כך נמוכה, שנראית גם לאוהדיה ופעיליה בלתי הפיכה, כאשר הגורם המרכזי לטענה זאת הוא שלמפלגה יש מספר פעילים ותומכים כל-כך נמוך, שלא ניתן יהיה לגייס אפילו כוחות כדי לשקם אותה. בשבועות האחרונים אנו עדים למאמץ לשנות את המצב הזה, כאשר מפלגת העבודה מקיימת שורה של כינוסים, שאליהם מוזמנים מתפקדים ולא מתפקדים של המפלגה, כדי לשמוע את מנהיגי המפלגה מדברים על תהליך של שיקום, ועל שינוי בתוך המפלגה. במפגשים אלה בולט בעיקר הפער הגדול בין מה שמפלגת העבודה רוצה וצריכה הייתה להיות על-פי ראייתם של הפעילים בה, לבין מה שהיא בפועל בגלל גחמות של מנהיגיה. בעוד פעילי השטח של המפלגה, רוצים לבנות מפלגה סוציאל-דמוקרטית בדמותה של מייסדיה, המפלגה בפועל הפכה למפלגה ניאו ליברלית ניצית בדמותו של ברק, ובדמותם של מנהיגי התנועה, שיושבים בממשלה ותומכים בשורה של גזרות שמוטלות על הציבור.
|
|
|
|