האם מרלן דיטריך הייתה מופיעה באריאל?

על-פי התבטאויותיה של שרת התרבות של מדינת-ישראל-2010, הגברת לימור לבנת, בעניין התנגדותם של אמנים להופיע בהיכל התרבות באריאל, סביר מאוד להניח שהיא כלל לא מבינה את השאלה שבכותרת רשימה זו.

ולשחקנים שהופיעו אמש (8.11.10) בפתיחת אותו ההיכל, המתנשא על אדמתם הכבושה של הפליטים הפלסטינים - ראוי שכל אחד ואחת מהם ישנן בשפת המקור את המשפט: Was wollen die von mir? Ich bin doch nur ein Schauspieler - ויאמר אותו לעצמו חזור ואמור מול המראה בביתו, גם בשפת המקור וגם בשפת אמו. למי שאינם יודעים, או רק שכחו: המשפט הזה הוא משפט הסיום של השחקן בסרט "מפיסטו" של אישטוואן סאבו, על-פי ספרו של קלאוס מאן, משפט המסכם את תהליך התקרנפותו של שחקן, שכדי לשמור על מקום עבודתו ועל הקריירה שלו - הוא מתפשר עם משטר פשיסטי, הופך ליקיר המשטר ולבן חסותו, ובהמשך אף זוכה בתפקיד מנהל התיאטרון הממלכתי. זאת, בשעה שחבריו השחקנים, הרואים כיצד המשטר הולך ומסתאב והופך לקלגסי יותר ויותר מיום ליום, ומסרבים בתוקף להתעלם ממטרותיו וממעשיו ולהפוך למשת"פים שלו - מאבדים את מקומות עבודתם "במקרים הטובים", מאבדים את חירותם במקרים ה"פחות טובים", ומאבדים את חייהם במקרים שהמזל ממש לא שיחק להם...

התגייסותם של אמנים רבים, ולא מעט אנשי רוח, לשורות התומכים במדיניות ההתנחלויות בשטחים הכבושים של ממשלות ישראל, דומה כשתי טיפות שתן להתגייסותם של אמנים ואנשי רוח בשנות השלושים של המאה שעברה בגרמניה לשורות המפלגה הנאצית. מיעוטם תרמו את כישוריהם בהתלהבות, מתוך הזדהות אידיאולוגית, עם מטרות "הרייך השלישי בן אלף השנים", ורובם עשו זאת משיקולים אופורטוניסטיים, תוך עצימת עיניים וכניעה מבישה לאיומים על פרנסתם ומעמדם, ובחירה בביטחון ובמנעמי השלטון שהובטחו על-ידי המשטר הנאצי למשתפי הפעולה עימו.

בסופו של דבר, לא היה הבדל בין האמנים ואנשי הרוח ששיתפו פעולה עם מטרות המשטר הנאצי, לבין ההמון הנבער מדעת שנהה כעדר בהמות אחרי ההנהגה המושחתת, המשחיתה והקטלנית. לא פלא שאחרי תריסר שנים של טירוף מערכות, כשכל מערכות "הרייך בן אלף השנים" קרסו והתמוטטו וגרמניה המהרסת והמחריבה נהרסה ונחרבה עד היסוד, חיפשו אותם אמנים ואנשי רוח משת"פים תירוצים שונים ומשונים להצדיק את התנהגותם והתנהלותם בימים שאותו רייך קיקיוני היה בשיא כוחו ושחצנותו.

כל השחקנים המשתפים עתה פעולה מתוך הזדהות עם מטרותיה ההזויות של הנהגת המדינה ועם מדיניות ההתנחלויות בשטחים שנכבשו על-ידי מדינת-ישראל לאחר תום מלחמת העצמאות ומוחזקים מאז ועד עתה תחת משטר צבאי, ביחד עם האמנים העושים זאת מתוך אופורטוניזם פשוט וברור - יוכלו לטעון, בדיוק כמו מפיסטו: "מה רוצים ממני? אני בסך הכל שחקן".