רדיפת הנוצרים בארצות ערב הגיעה באוקטובר האחרון לשיא חדש: איסלאמיסטים חמושים פרצו לכנסייה בבגדד בזמן התפילה ורצחו יותר מחמישים מתפללים עם שני הכמרים שלהם, ובהמשך - הרגו ברחבי בגדד עוד 70 נוצרים, בפצצות ובפגזי מרגמה, וגרמו לזרם פליטים הנמלטים לכל מקום אפשרי. כל זאת - ללא ניסיון של כוחות הביטחון הממלכתיים להגן עליהם. בעבר, הקימו כמרי הנוצרים בארצות ערב צעקה גדולה נגד רדיפת בני עדתם, אך עתה, בוועידה שלהם בוותיקן, אף מילה נגד האיסלאם הרצחני, וכל הטענות הן נגד ישראל.
מה גרם להם להתעלם מהפוגרום המתמשך של האיסלאמיסטים על הנוצרים? ולמה שיתקיפו דווקא את ישראל, בה נהנים הנוצרים מחופש ומביטחון שאין להם באף מדינה ערבית? התשובה היא פשוטה:
הפחד. הם יודעים מה מצפה להם כשיחזרו לארץ ערבית אחרי שיעלו טענות נגד מצב בני עדתם שם, ולעומת זאת - מצפים שיזכו באהדה אם יתחרו ביניהם בהשמצת מדינת היהודים. מצד שני - הם יודעים שלא צפוי להם כל עונש מצד ישראל, כי גם מסיתים נגד ישראל בתוך "המדינה היהודית הדמוקרטית" נהנים מכל העולמות - גריפת פופולריות מצד הערבים, וזכייה בכבוד ובחסינות מחלקים חשובים של הציבור היהודי.
עזמי בשארה, למשל, אף יצא מפעילות כזו עם פרס של חצי מיליון שקל של משלם המיסים היהודי.
מכל צורות האנטישמיות (שאני קורא לה - גזענות אנטי-יהודית) השורשית ביותר היא - האנטישמיות הביולוגית: כל יצור חי שאינו יודע להתגונן מושך אליו טורפים כאלה ואחרים. שנים לפני הקמת המדינה טען ז'בוטינסקי שכאשר היהודים יהיו מסוגלים להגיב בעונש על מסיתים אנטישמים, ילמדו אלה שבחרו בעסק שאינו משתלם. יהודי הגולה לא היו מסוגלים לכך מסיבות אובייקטיביות, וראשי יהדות גרמניה אף חשבו שאם יתחנפו ל"פירר האהוב" ייפסקו הפוגרומים עליהם. אולם, ברגע שהוקמה מדינת ישראל הריבונית, היו צריכים כללי המשחק להתחלף ברוח המלצתו של ז'בוטינסקי - דבר שלא קרה, וכיום כבר הפך להיות לגיטימי, בחלקים רבים בעולם, לטעון שאין ליהודים זכות לחיות במדינתם, ופורעים-אנרכיסטים מכל העולם מצאו בישראל מרחב בטוח לפרוק את תסביכיהם - בהשתוללות אנטי-יהודית ללא עונש.
כיום, ייזום והפצת עלילות דם על ישראל הפכו לספורט בינלאומי מקובל, שלא רק בטוח מפני עונש המתבקש על כך, אלא אף זוכה בחסינות המערכת המשפטית של מדינת היהודים. די אם נזכיר שהזמת עלילת הדם של "רצח הילד מוחמד א-דורה" נעשתה על-ידי משרד ראש הממשלה באיחור של עשר (!) שנים וגם זה בשפה רפה ורק אחרי שפטריוט יהודי בשם פיליפ קרסנטי זכה למשפט שניהל בנושא זה בפריס, והפציר במשך שנים בממסד הישראלי האדיש לעשות משהו להגנת שמו הטוב של צה"ל. כותב שורות אלו הציע, פעם אחר פעם, למחוקקים שלנו וגם לראש הממשלה, נוסח של חוק שיאפשר להעניש את המסיתים, ובמיוחד - לאחר שנוצר תקדים בטריבונל הבינלאומי ששפט את האשמים ברצח העם ברואנדה וקבע שהסתה לרצח תיחשב לפשע כמו הרצח עצמו. זה צריך להיות רק אחד מהחוקים של מדינה היודעת להתגונן, אותם ניסחתי במסמך שנמסר לראש הממשלה תחת הכותרת
"חקיקת הגנה לישראל", וכללתי אותו בספר שעומד לצאת לאור בשם
"ללמוד מהחיים".
מעין שקיעה לתוך אפתיה
