פשיזם? הצחקתם את הפרופסור...

למאמרו של שלמה אבינרי "פשיזם? הצחקתם אותי" (הארץ, 15.11.10) - הקלק כאן

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר המבוסס על מפלגה אחת אשר בראשה עומד מנהיג שעל פיו יישק דבר – והגדרה זו עלולה להיות נכונה בסופו של דבר במידה רבה גם לגבי מדינת-ישראל, כי 'ישראל ביתנו' וגם 'שס' הן אומנם יותר ממפלגה אחת, אך כל אחת מהן מבוססת על הנהגתו הבלבדית של איש אחד והן שותפות זה מכבר לשלטון בישראל, אם כי נמצאות עדיין "רק" באמצע הדרך לתפיסת השלטון;

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו אין חופש עיתונות והמשטר שולט בכל אמצעי התקשורת, והגדרה זו עלולה להיות נכונה בסופו של דבר גם לגבי מדינת-ישראל, כי אמצעי התקשורת במדינה כבר נשלטים ברובם על-ידי הון-שלטון, ושלטון פשיסטי הרי אמור לעשות נפלאות להון כמו שההון אמור לעשות נפלאות לשלטון פשיסטי (RECIPROCITY); זה לא רק מושג המבטא יחסים של "יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו" שטבע פעם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ביחסינו עם הפלשתינים; במדינות פשיסטיות מובהקות (וישראל עדיין אינה כזאת) אלה הם בראש ובראשונה היחסים בין מוסדות השלטון לבין העם שהם שולטים בו, ושרת התרבות היהודית-דמוקרטית, לימור לבנת, כבר עושה ב"יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו" הזה שימוש שאינו מבייש בניקיונו הציבורי שום בית-שימוש ציבורי מטונף ומצחין, מאלה המככבים ברוב התחנות המרכזיות במדינה;

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו אין פלורליזם של דעות ויש צנזורה על כל ספר, עיתון או מחזה – והגדרה זו עלולה להיות נכונה בסופו של דבר גם לגבי מדינת-ישראל, למרות שראש המלמ"ב המוטרף הוחלף לא מזמן, לאחר פרשה פשיסטנית שעדיין נחשבת ל-אוֹבֶר-מוטרפת, אבל העדיין הזה עומד על כַּרְעֵי תרנגולת זקנה, וגורם לאמנים רבים להבין את הרמז ולבלוע כבר עכשיו את צפרדעי משרד התרבות שמספקת להם קומיסרית התרבות, ובלבד שלא יאבדו את פרנסתם, ולעיתונאים רבים – להעדיף לעסוק בטריוויה, במזון אורגני ובמיחזור בקבוקי פלסטיק ואשפה ביתית, מאשר בטיהור שפכים פוליטיים ואשפה ממסדית, כדי להמשיך לשבת לבטח לרגלי הבעלים של עיתוניהם;

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו אין בתי משפט עצמאיים – והגדרה זו עלולה להיות נכונה בסופו של דבר גם לגבי מדינת-ישראל, אם יימשך תהליך ההתייהדות של בית המשפט העליון, שכבר הוציא מתחת ידיו הכרעה סרוחה (העולה, וזה לא מפתיע, כניחוח מור ולבונה באפיהם של פשיסטנים למיניהם) שאותה הוביל לא פחות ולא יותר מאשר המשנה לנשיא בית המשפט העליון (כיום בדימ.) מישאל חשין, והמכונה בלשון נקייה "בג"צ 7052/03 ואח')";

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו יכולים להיות מחנות ריכוז – והגדרה זו כבר מתחילה להיות נכונה לגבי מדינת-ישראל, שאלפים ורבבות (אכן, לא מדובר עדיין בכאלה המוגדרים על-ידי משרד הפנים כיהודים) נתונים לשִׁבְטֵיהם ולחסדיהם של שלטונות המדינה ושל שליחיה ש"רק ממלאים פקודות", והיא תהיה נכונה הרבה יותר אם יתממש חו"ח הסיכוי הסביר שהאביגדור ליברמנים והאלי ישיים יגיעו לשלטון, ולא "רק" יחריאו ויכריעו על כפות המאזניים הקואליציוניות, כפי שהם נוהגים עתה גם מאחורי הקלעים וגם בפרהסיה;

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו מי שאינו מסכים עם השלטון נזרק לכלא ללא משפט או נרצח או נעלם – והגדרה זו עלולה להיות נכונה בסופו של דבר במלואה גם לגבי מדינת-ישראל, כי במדינה ה"יהודית ודמוקרטית" כבר נרצח ראש ממשלה והועלמו הסכמי השלום שהוא ניסה להוביל כדי להפוך סוף-סוף את ישראל למדינה בעלת גבולות תרתי-משמע (בניגוד לתפישה הנושאת את דגל "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה והפלצתָ על כל העולם וחירבנתָ על מגילת העצמאות ועל מגילת האו"ם גם-יחד);

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו אפשר להוציא להורג את מי שמסרב לשרת בצבא – ודווקא כאן לא מתאימה הגדרתו של הפרופסור לגבי מדינת-ישראל העתידית, כי במדינה שכבר עכשיו פוטרת משירות צבאי רבבות על רבבות של אזרחים יהודים כשרים וכשירים לשירות, ושאינה מעוניינת כלל לקרוא לשירות צבאי רבבות על רבבות של אזרחים שאינם יהודים – יהיה אבסורד גמור להוציא להורג קומץ של סרבני-גיוס עקשנים, שאין בו כדי להשביע את הארי, ולעורר בכך מהומה מיותרת וגינויים חריפים וכל מיני סנקציות מצד מדינות דמוקרטיות-ודמוקרטיות (להבדיל תריסר הבדלות מהותיות מ"תיאוקרטיות ודמוקרטיות") העלולות לראות בהוצאות להורג של סרבני-גיוס פגיעה חמורה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואפילו לכלול אותה, לא עלינו, במסגרת של "פשעים נגד האנושות".

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו יש מערכת חינוך אחת הכופה את האידיאולוגיה השלטת - והגדרה זו נכונה רק למחצה ביחס לעתיד להתרחש במדינת-ישראל, כי במלכות ישראל השלישית תחת שלטון ליברמן-ישי לא תהיה רק מערכת חינוך אחת שתכפה את האידיאולוגיה השלטת, אלא שתי מערכות חינוך כפויות מטעם השלטון, והפרופסור אמור לדעת באלו שתי מערכות מדובר, מאחר שהוא מכיר גם את שרת התרבות הכושלת דהיום, לימור לבנת, שיש לה בינתיים גם ניסיון כושל מוכח כשרת החינוך לשעבר, ועוד נכונו לה כפי הנראה מעשים פשיסטיים גדולים, וגם את שר הפנים אלי ישי, שרק נס הומניסטי יכול להושיע את המדינה מידיו הקלריקליסטיות;

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו משטרה חשאית עוקבת אחר האזרחים – והגדרה זו עלולה להיות נכונה בסופו של דבר גם לגבי מדינת-ישראל, כי התשתית לכך כבר קיימת ולא נעלמה עם הפרשתו של ראש המלמ"ב מתפקידו (ורק מטעמי זהירות כללית והימנעות מ"לחץ פיזי מתון" (עוד פרי באושים מאילן היוחסין של בית המשפט העליון) לא אזכיר כאן פרשות מדברי ימי השב"כ והמוסד והמסתערבים והמתייהדים בכוחות הביטחון למיניהם, לזניהם ולסוגיהם מאז קום המדינה ועד עצם היום הזה);

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו יש מגבלות על נסיעות לחו"ל - והגדרה זו נכונה כבר עכשיו לגבי מדינת-ישראל, ולמרות שהפרופסור לא התכוון לכך - הוא בטח יודע היטב במה ובמי מדובר;

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו מי שמתראיין לעיתונאי חוץ עשוי (כנראה התכוון הפרופסור ל"עלול". ע.ס.) למצוא את עצמו בכלא – וגם הגדרה זו מתאימה כבר עכשיו, מבלי שהפרופסור התכוון לכך, למדינת-ישראל, גם בלי שתוחלף המילה "עיתונאי" בצירוף הזהיר "סוכן זר"...;

פרופסור שלמה אבינרי טוען שפשיזם הוא משטר שבו עיתון הארץ היה נסגר מזמן ועורכיו, הכותבים בו, היו מאחורי סורג ובריח - וגם הפעם קולעת הגדרתו של הפרופסור ממש קרוב ללב מטרות שלטונות המדינה, כי לפי כמות הקוראים של עיתון הארץ (שבעיני שרת התרבות הוא אותו "קומץ זניח" של כל מיני "יפי-נפש") – הוא כבר עתה בבחינת עיתון שנסגר למעשה... ואם לא די בזאת - הכותבים בו, לפחות הזוטרים והזמניים, עלולים למצוא את עצמם בסופו של דבר מחוץ למרחב העיתונאי ובמקרה הרע – מחתימים בזמנים קצובים את פקידי סניף שירות התעסוקה על טופס התייצבות להשמה.

אכן, פרופ' שלמה אבינרי גם צודק וגם מדייק בכל אחת ואחת מהגדרותיו את הפשיזם. אך מה שצריך להדאיג את כל שוחרי ה"דמוקרטית ודמוקרטית" להבדיל תריסר הבדלות מ"דמוקרטית וקלריקלית" – זה שמצב הדמוקרטיה במדינת-ישראל עדיין מצחיק לא רק את פרופסור שלמה אבינרי (למרות שבתחום התמחותו הוא אמור לדעת, הרבה יותר מכל הדיוט מצוי, לקרוא כתובות על קירות ימינו, ולא רק כתובות מפורסמות עתיקות וסתומות כמו "מנא מנא תקל ופרסין") – אלא זה שהמצב הזה מצחיק גם את כל הפטריוטים האידיוטים (הפטרידיוטים) ההולכים ומתרבים במדינה, לפחות לפי הסקרים של מומחי הבחירות...

ואשר למהות המושג הייחודי "מדינה יהודית ודמוקרטית" – במה מדובר, אפילו לשיטתו של הפרופסור ה"חילוני", אך הרחוק מלהיות "חופשי" (ואני משאיר לכל אחד מכם למצוא את ההבדלים המהותיים בין שני המושגים) אם לא על "לא להתערב בגויים" המצויים בתוכה, שהרי זו המהות האמיתית של היהדות ומטרתה האמיתית של המדינה שהיהדות שולטת למעשה זה מכבר ברוב מוסדותיה ועדיין לא די לה.

פרופסור שלמה אבינרי מסיים את טיעוניו באמירה כללית וכשרה למהדרין: "יש גבולות לדרך שבה אדם רשאי לתאר את מי שאינך מסכים עמו. חיים ומוות ביד הלשון". חמש המילים האחרונות הן ציטוט כמעט מדויק מספר משלי [י"ח, 21]: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד-לָשׁוֹן". לא במקרה מופיעה במקור המילה "מוות" לפני המילה "חיים"; לכל אורך ההיסטוריה האנושית השכימו והקדימו תמיד משכוכיות המלחמה והמוות את משכוכיות השלום והחיים. הראשונות הובילו תמיד להרג, להרס ולחורבן, והאחרונות – להחייאה ולשיקום. למה זה קורה שוב ושוב? – זה קורה שוב ושוב מפני שההמון הנבער נוטה תמיד ללכת בעיניים עצומות לרווחה אחרי משכוכיות כריזמטיות, והן ברוב רובם של המקרים מהזן הקטלני.

אלה שהתבטאו בעדינות או אפילו רק צחקו, שם ואז (כמו שצוחק פרופסור אבינרי כאן ועכשיו) על אלה שהתריעו בקול רם וברור על סכנתם ההולכת וגוברת של כל מיני שיקלגרוברים וזאוקלים ואייכמניאקים, כשהללו היו עדיין קטנים ומושתנים ומעוררי גיחוך – מצאו את עצמם תוך שנים ספורות תחת שלטון פשיסטי קטלני. הזמן לצחוק על קבוצות פשיסטניות במדינת-ישראל, כאילו מדובר בתופעה זניחה, או לתאר אותן בלשון בתולית ועדינה – עבר זה מכבר.