חנוכה מסמל את נצחון הרוחניות על הגשמיות ונצחון היהדות על האלילוּת ועל התרבות היוונית, שסימלה יותר מכל את הסגידה ליופי החיצוני, על חשבון ערכים פנימיים ומוּסר אנושי. היוונים גזרו על היהודים גזירת שמד רוחני, ואסרו עליהם לקיים את מצוות דתם, ובראש ובראשונה מצוות שבת, מילה ועוד. נצחון המכבים, גיבורי ה', טירפד גזירות אלה והוביל לטיהור המקדש מאלילי יוון. חנוכה, בדומה לחנוכת הבית, מסמל אפוא התחלה חדשה המגולמת בחינוך יהודי טהור מכל שרידי ההתייוונות המתחדשת.
בהתאם לתפישה זו, על-פי גישת בית הילל, מוסיפים והולכים בהדלקת נרות חנוכה. גישה זו מסמלת את דרך הקידום האישי במסלול היהדות. מתחילים בנר ראשון, המסמל צעד התחלתי, כשהנר מייצג את הניצוץ היהודי הקיים בכל נשמה יהודית, וכל יום מדליקים נר נוסף, המסמל את ההתקדמות ההדרגתית לקראת קיום מצוות, צעד אחר צעד, בדרך אל השלמות המיוחלת של הזהות הלאומית.
יוסף הצדיק
יוסף הצדיק, גיבורה הראשי של פרשת השבוע וישב, עבר מסלול דומה. מאסיר נחות בבית הסוהר המצרי הוא טיפס במהירות בסולם המקצועי והפך לשר האוצר של מצרַיים. אך הזינוק המטאורי לא הפריע לו להציג ברמה את יהדותו במצרים האלילית, הפאגאנית, שטופת הזימה. נהפוך הוא. בתפקידו המיניסטריאלי הבכיר, כממונה על הקופה הציבורית, בארץ זרה הוא הפגין חזות יהודית מובהקת, שמר על לבושו ושמו העברי ואף לבניו קרא בשמות עבריים: אפרים ומנשה. יוסף יפה התואר, שבנות מצרים היו צועדות על החומה כדי לחזות ביופיו, כבש בגבורה את יצרו בפרשת אשת פוטיפר, בזכות המסורת המושרשת בו מבית אבותיו ודמויותיהם שעמדו לנגד עיניו. מעשה הירואי זה הקנה לו במיוחד את התואר צדיק, הנדיר במקרא. את הצלחתו הפנומנלית לא ייחס לחוכמתו או לכישוריו אלא לאלוקים, ששמו היה, כפי שמעיד הכתוב, שגור על פיו. יותר מכל הוא שמר אפוא באדיקות, מתוך דבקות במטרה, על זהותו היהודית בצד ענווה אישית וביטחון בה'. מעֵבר לכך, התלות בבורא באה להפריך את דימויו הא-לוהי של פרעה, ואלילויות אחרות ששלטו במצרים, ולהפגין את האמונה המונותיאיסטית בא-ל אחד. בכך סלל את הדרך אל משיח בן יוסף שיצא מזרעו לעתיד לבוא.
יוסף הריאלי, המושל הבלתי מעורער של מצרים, כּוּנה 'בעל החלומות', אך מתברר שאף חלומותיו הנבואיים על מלכותו התגשמו במהרה. בחוכמת ה' שהתברך בה פתר נכונה את חלומות שרי האופים והמשקים ואת חלום פרעה המיתולוגי. מדוע אפוא חרץ בפתרונו על שר האופים, בניגוד לשר המשקים, גזר דין מוות? הסיבה היא, אומרים המפרשים, שהציפור אכלה מהסַלים שעל ראשו, ואילו השר היה חי - היא לבטח כדרכה הייתה בורחת על נפשה.
הטבע הוא נס נסתר
אחת השאלות המרכזיות לגבי חנוכה היא, מדוע אנו מדליקים נרות במשך שמונה ימים, בעוד שנס פך השמן היה שבעה ימים בלבד, שהרי פך השמן הטהור הספיק ליום אחד של הדלָקה. תשובות שונות ניתנו לשאלה זו, ואחת מהן נושאת מֶסֶר יסודי מעניין - שֶגם הטבע הוא נס. העובדה שפך השמן הספיק ליום אחד, הבליטה ביֶתֶר שְׂאֵת מֶסֶר זה.
רעיון זה של תפישת הטבע כְּנֵס מוּבע באופן מובהק באימרתו הידועה של רבי חנינא בן דוסא לבִתו, כאשר לא היה לה שמן להדלקת נרות שבת: "מי שאמר לשמן שידלק, יאמר לחומץ שידלק". דומני כי אימרה זו מצביעה על נוסחה של משוואה. לא רק A=B אלא גם B=A. קיים יחס דו-סטרי של זהות בין שני אגפי המשוואה. כשם שהחומץ המדליק הוא נס, כך גם השמן המבעיר הוא בגדר נס, אומנם נס נסתר הגלום בטבע.
דוגמה נוספת לתפישה זו היא מַכַּת הדם במצרים. במכה זו בא לידי ביטוי נס כפול. בעוד שבמכות האחרות היה תיחום ברור ומוצק בין הטריטוריה המצרית, החשופה למכה, לבין הטריטוריה היהודית, שאינה חשופה לה, הרי שונה היה הדבר במכת דם שהייתה מכה נוזלית. אותם מֵי יאור, כאשר המצרי נגע בהם, היו לְדָם. לעומת זאת, כאשר היהודי נגע בהם, היו למרבה הפלא למַים. מֵעֵבֶר להפיכת המים לדם, הבליטה עוּבדה זוֹ את הנס האולטימטיבי של קיום המים. היא שיקפה אפוא את המשוואה כי כשם שמכת הדם היא נס, כך גם מחזור המים הטבעי מצביע על תופעה ניסית.
אנו רגילים למחזוריות הטבע והיקום - זריחת השמש ושקיעתה, מחזור יום ולילה, מחזור המים, הצמיחה והמחזור הביולוגי של הגוף החי. הקב"ה בחסדיו הרבים מחַדש בכל יום מעשה בראשית, אולם תיאורטית אין לנו תעודת ביטוח לכך. מדובר אפוא בנס התחדשות יומיומית של מערכות הטבע והיקום. אלמלא ההרגל, המקהה את התודעה ואת יכולת ההתבוננות, היינו מודעים לניסיות זו הטמונה בטבע המופלא.
החגים הם תחנות במעגל השנה, המטעינים את המַצברים הרוחניים שלנו בערכים חשובים. כך למשל, מפסח חג החירות אנו שואבים את יסוד החירות לכל השנה. מסוכות, זמן שמחתנו, את יסוד השמחה, ומשבועות את השפעת התורה. דומני כי מחנוכה אנו שואבים את האור הרוחני ותפישת מהות הנס.
בבואנו להדליק את הנרות. זֵכֶר לפך השמן, נזכור אפוא כי גם הטבע הוא נס, וכי על משקל השיר הידוע - יש לנו יום-יום נס.
