ערב הרץ גרוסבארד - מאת אליהו פורת, נדפס בעלון הקיבוץ "אצלנו", 26 במאי 1955.
"אפור, קודר, ללא אפקטים כלשהם, עמד האמן ודיבר מלב אל לב. פשטות של אמן מושלם, שאינו נזקק ללהטוטים. גם החלק הקל כביכול, דוק של עצבות היה פרוש עליו. התוכנית הקלה הייתה כבדה.
כי היה זה אמן של עולם ששקע.
והאמן הגיש לנו ביד מחוננת ובוטחת כוס של יין משומר. יין השיר, הפילוסופיה, ההומור, והמשל העממי; יין זך וצלול, אך מר. פניני תרבות של עם גוֹלֶה, חכם ומנוּסֶה - שלא ניחש את סופו בידי עמלק.
ועל כן היה עצוב גם שלום-עליכם. ואולי הביטוי הסמלי והחודר ביותר היו הרהורי "לֵייזר אֵלִיָה" והסוף המזעזע: למה ולמי? למי כל עמלי? מי-יודע אם לא אנו האחרונים שיבינו ויידעו מהו האוצר שנלקח ואיננו...
והיה גם עצוב באולם. היה מלא - אך בעיקר בדור המבוגר הזוכר עוד לשון והווי אחרים. והבעיה היא בעצם, כיצד למזוג יין משומר זה - לגביע חדש מבלי שייגרע מטעמו, ואין זו בעיה קלה כלל".
אליהו פורת כתב רשימה זו עם ביקורו הראשון בארץ של השחקן והקריין הנודע הרץ גרוסברד, שחקן יהודי יליד פולין, נולד בשנת 1895 ונפטר בשנת 1994, שהגיע לראשונה בשנת 1955 לארץ לסיור הופעות. הוא נולד בלוֹדז' פולין, ובשנת 1934 היגר לארגנטינה. אחר-כך העתיק מגוריו לקנדה, ושהה בה כעשרים שנה. 1951 עד 1971, השנה בה התיישב בארץ. גרוסברד ערך סיבוב הופעות בקיבוצים ובמושבים הוותיקים, שבהם היו רוב המייסדים דוברי יידיש. כשלוש שנים מאוחר יותר, ב-25 ביולי 1958, הופיע הרץ גרוסברד בפעם השנייה בקיבוץ עין החורש. כתב על הערב אליהו פורת:
עם הרץ גרוסברד בשנייה "שמעתיו בפעם השנייה, ואף כי נעדר קסם השמיעה הראשונה, ושוב לא הופעמתי בחוזקה בפגישה זו עם אשף-המלים הזה - בכל זאת עדיין כוחו איתו לרתק ולהוביל את השומע לכל אשר ירצה. עוד הוא שולט בכל ביטוי והגה! - ללא הרמת קול, בהתאפקות של אמן מנוסה.
חומר הקריאה (בייחוד בחלק הראשון) היה משובח ורציני. השיא, לדעתי, הושג בדברי ר' נחמן מברסלב אל תלמידו-סופרו נתן. קולו המונוטוני במקצת, הצליל המלאנכולי, תנועה קלה פה ושם בתווי הפנים - אינטרפרטציה מזהירה לשירת ר' נחמן והפילוסופיה הנהדרת שלו. דא עקא, שגם בין יודעי-יידיש, מעטים החודרים ומבינים קריאה רמה זו.
בחלק השני, "העממי", הורגשה ירידה. החומר טוב, אך מלוקט באופן מקרי. (ומתי יבוא הקץ ללוּצְקִי??), ושמא השפיע לרעה זיכרון הקריאה מהפעם הראשונה?"
בשתי הרשימות הקצרות הללו, מקונן אליהו פורת על התמעטות קהל שומעי היידיש. לוותיקי היישובים אין מחליפים מהדור הצעיר בהתיישבות ובעצם בכל הארץ.
בביקורו הראשון בארץ, 1955, זכה גרוסברד לכבוד גדול והשתתף בקטעי קריאה, בטקס המרכזי לזכר השואה והמרד, שנערך בקיבוץ לוחמי הגטאות.
בעיתון "דבר" הובאה ידיעה על סיום ביקורו השני, 1958, של גרוסברד בארץ.
- "למעלה מששה חודשים עשה בארץ הרץ גרוסברד, מהרצ'יטטורים המהוללים שבעולם. הוא הופיע ברחבי הארץ ב'קונצרטים מילוליים', מתוך שירת אידיש החדשה, ולרבבות מאזינים בקיבוצים ובמושבים היו נשפי הקריאה שלו חוויה אמנותית בלתי רגילה.
עתה מסיים הרץ גרוסברד את פעולתו האמנותית בארץ, ויוצא למסע קונצרטים מילוליים באירופה.
נשף פרידה מהרץ גרוסברד ובו תוכנית מובחרת, יתקיים ביום ה', 2 באוקטובר, בשעה 8.30 בבית ציוני אמריקה" ('דבר', 28 בספטמבר 1958).
בשנת 1973 הוציאה הוצאת י"ל פרץ, ביידיש, בתל אביב, ספר ליקוטים שבחר וערך גרוסברד מיצירתו של מוישה נַאדִיר. ובהם אפוריזמים מכתמים, פרדוקסים, שירים בפרוזה, הומורסקות ועוד.
וכן יצא לאור ספרו של מרדכי צאנין, "אלבום מסכם על המדקלם הגדול של ספרות אידיש", הערץ גראסבארד, עם 21 חיתוכי עץ וצילומים, 1995.
אותו א. לוצקי, שעליו התלונן אליהו פורת ברשימתו שלעיל, היה משורר יידיש מחזאי וכותב מערכונים, נולד בשנת 1894 באוקראינה, ליד העיר לוצק. נפטר בארה"ב בשנת 1957. שמו האמיתי היה אהרון צוקר, הוא היגר לאמריקה בשנת 1914, אבל את ספר שיריו הראשון פרסם דווקא י"ל פרץ בוורשה שלפני מלחמת העולם הראשונה. 'א. לוצקי' היה שם העט שאימץ בשבילו העורך המיתולוגי אייב קהאן מה'פורוורטס'.
בסוף שנת 1917 גויס לוצקי לחיל המשלוח האמריקני, ושירת במסגרתו בקרב וֶרדֶן בצרפת.
הוא עצמו ערך ערבי קריאה ומשחק של שירתו, ועד מהרה עשו כך גם "הרֶצִ'יטַטוֹר המהוּלל" הרץ גרוסברד והשחקן יוסף בּוּלוֹף. גרוסברד היה ממעריצי כתיבתו ונהג להביא רבות מיצירותיו ב'נשפי הקריאה' שערך. אחדים משיריו גם תורגמו לאנגלית ולעברית.
בבית הספרים הלאומי רשומים חמישה מספריו, כולם ביידיש, שיצאו רובם בארה"ב. שירים, שירי הגות, מאמרים ודברי הומור וסאטירה.
