פוליטיקת הכוח של מעמקי הים

מקורות אפשריים של גז טבעי התגלו בחופי ישראל ובתחום מה שמוגדר "המים הכלכליים" שלה - אזור כלכלי בלעדִי הנמצא מעבר לתחום המים הטריטוריאליים של המדינה, המקנה לה זכויות על המים עצמם מפני הים ועד לקרקעיתו הכוללות דייג, הפקת אנרגיה ממי הים וכולי. אלה מעלים לדיון סוגיות שונות בתחום הכלכלה, המיסוי, סחר החוץ, הגיאולוגיה והטכנולוגיה הקשורות בהפקה ובניצול מקור האנרגיה החשוב הזה. במקביל, החלה ישראל בבדיקת ההשלכות הביטחוניות הנגזרות מקידוח, הפקה אפשרית, הולכה ואחסון של הגז הטבעי.

ביקשתי לראיין בנושא את גל לופט, מנהל המכון לניתוחי הביטחון הגלובלי בוושינגטון שבארה"ב, המתמקד בניתוח ההיבטים הביטחוניים של משקי האנרגיה בעולם ובמעקב אחרי התפתחות התגליות של מקורות אנרגיה.

באיזה שלב ניצבת ישראל בכל הקשור להפקת גז טבעי?

"כרגע אנו בשלב של הוכחה. מעבר לסימנים הראשוניים והעניין שמגלים חוקרים, יזמים ומשקיעים מהארץ ומחוץ לישראל, הדרך ארוכה עד שיבחנו לעומק את הכמות ואת האיכות של הגז שיופק, את התאמתו לצרכי השוק המקומי ואת אפשרויות ייצואו".

מהו מיקומה של ישראל במשק האנרגיה העולמי?

"משק האנרגיה הישראלי מהווה 0.2 אחוז מכלל צריכת האנרגיה העולמית. ישראל משתמשת בגז טבעי לייצור חשמל בדומה ל-140 מדינות בעולם. לפני שש שנים לא היה כלל שימוש בגז טבעי לייצור חשמל, ואילו כיום 45 אחוז מן החשמל שאנו צורכים מיוצר מגז, כאשר על-פי כל התחזיות, ישראל צפויה להשתמש בגז לייצור 70 אחוז מן החשמל.

זוהי התקדמות ראויה ומהירה בכל קנה מידה ואין כדוגמתה בעולם. המשמעויות של ייצור חשמל בגז מרחיקות לכת מבחינת החיסכון של מיליארדי שקלים, התועלת הסביבתית והשימוש במקור חילופי לנפט ולפחם. עם זאת, עלי לציין, מבלי להיכנס לסכומים, כי ההשקעות הדרושות לשימוש בגז גדולות בכל קנה מידה - מהנחת צינורות להולכה קרקעית ותת-ימית ועד לבניית תחנות לקבלה ולאחסנה, ובמקרה של יצוא - להנזלת הגז. ההשקעות מחושבות לטווח ארוך של 20 עד 50 שנה".

גז בטוח - מהם ההיבטים של הבטיחות והביטחון?

"בתחום החשוב ביותר של הבטיחות, כלומר מניעת פגיעות באוכלוסיה, נקבעו בכל הקשור לגז הטבעי תקנות בטיחות. כאשר שומרים על הכללים - אין תקלות, ועם אכיפה נכונה התקלות הן מזעריות.

אך מבחינת הביטחון, ישנם סיכונים אסטרטגיים לכל מערכת ההפקה והתשתיות. לאחרונה מנהיג החיזבאללה נסראללה הזכיר יירוט אובייקטים ימיים. הג'יהאד העולמי מאיים בג'יהאד ימי, הכולל שימוש במחבלים מתאבדים לביצוע פיגועים במתקני אנרגיה. עוד באפריל 2004 פגעה סירת מתאבדים בטרמינל הנפט בעיר בצרה שבעירק. בימים אלה חברת "של" מאיימת לעזוב את הקידוחים בניגריה בשל פגיעות אנושות של מחבלים".

מדובר בסכסוכים?

"יש לנו תקדימים בכל העולם של סכסוכים הקשורים לניצול מקורות אנרגיה. לדוגמה, קיימים סכסוכים בין יפן ובין סין, בין אירן ובין אזרבייג'אן על משאבי אנרגיה שבים הכספי. כמו-כן קיימים מתחים חוזרים ונישנים באוקיינוס הארקטי, וכמובן סכסוך בין ארגנטינה ובין בריטניה על ניצול מקורות נפט בסמוך לאיי פוקלנד.

במקרים רבים הסכסוכים ממושכים ובאים לידי פתרון על-ידי בוררות בינלאומית, כפי שנפתר הסכסוך בין לוב ובין מלטה. מה שמאפיין בכל המקרים הוא שהסכסוך פורץ בין מדינות שהיו ביניהן קשרים דיפלומטיים מלאים".

מהן ההשלכות הכלכליות של הסכסוכים?

"עלויות ההפקה וההולכה מתייקרות וההשקעות גדולות באבטחה ובתשלומי הביטוח יקרות".

ואצלנו בישראל?

"קיים פוטנציאל של סכסוך עם לבנון בנושא ובעיקר חשוב להגיע להסכמה לאומית ובינלאומית על הדרך של סימון הגבול הימי הבינלאומי וגבולות "המים הכלכליים" של ישראל עם לבנון ועם קפריסין. עד כה נקבע הגבול בין ישראל ובין לבנון בשטח היבשתי, אך כאשר מדובר בגבול ימי, ההתייחסות שונה.

קידוחי הגז דלית, תמר ולוויתן מצויים במרחק של 60 עד 135 ק"מ מערבית לחוף ישראל. קפריסין, שלה יחסים דיפלומטיים עם ישראל, העלתה דרישה כי "ישראל תגדיר את שטח המים הכלכליים שלה", ואילו לבנון, שגם לה חפיפת מים כלכליים עם ישראל, הזדרזה להודיע כי שטחי הגז הם שלה ובבעלותה.

בחודש אוגוסט האחרון העביר הפרלמנט הלבנוני חוק המגדיר את גבולות "המים הכלכליים" של לבנון ושלחה דרישה לאו"ם לקבל חזקה על אזורים אלה. "המים הכלכליים" מוסדרים על-ידי המשפט הבינלאומי הימי העוסק בכל מה שקשור לים, כולל קרקעית הים באמנה הבינלאומית לחוקי הים משנת 1982 שחתמו עליה 160 מדינות. ישראל לא חתומה על אמנה זו, חרף תרומתם לגיבוש האמנה של פרופ' שבתאי רוזן המנוח ושל פרופ' רות לפידות.

קברניטי מדיניות החוץ של ישראל מודעים לחשיבות ההכרזה על המים הכלכליים. הצעת חוק בנושא לא נידונה כלל בכנסת, כדי לא לעורר את המחלוקות על הגבולות הימיים, אך הבעיה מתעוררת עכשיו במלוא חריפותה.

ארגון חיזבאללה חותר בהתמדה ובעקביות למציאת נושאים להעצמת המחלוקות שלו עם ישראל, וחיפושי הגז והנפט עלולים להפוך בקלות לתבערה, מעבר לסכסוך הפוליטי הקיים".

הכיצד?

"מבחינת החוק הבינלאומי המים הכלכליים מחושבים בטווח של 370 ק"מ ממדף היבשת בכל הקשור לזכויות דייג, ובמקרה שלנו - לקידוחי גז ונפט. בים לא ניתן לחשב את הגבול בקו ישר כהמשך לקו הגבול היבשתי, אלא ברדיוס מקו הגבול היבשתי. ומציאת משאב בתחום המים הכלכליים של שתי מדינות ויותר יוצרת בעיה משפטית שיש לפתור אותה בדרך של בוררות והידברות".

מהו הפתרון האפשרי?

"יש הגורסים כי ברמה האסטרטגית ניתן להבטיח פעילות כלכלית, אם נוצר אינטרס כלכלי אמיתי. ישראל פתרה בעיות של אספקת מוצרי אנרגיה לשטח שבשליטת חמאס. קיימת אפשרות, לפחות במישור העקרוני, להידברות עם חיזבאללה, הנחשב כיום לארגון מדינתי ולמושל דה-פקטו בלבנון, ליצירת אינטרס משותף לפתרון בעיות האנרגיה של לבנון בעתיד על-ידי שיתוף פעולה עם ישראל ושיפור התשתיות של לבנון. הביקוש לחשמל בלבנון גדל בשנים האחרונות. באזורים העניים במקומות מסוימים בלבנון, ובעיקר בדרום המדינה, בשל העדר תשתית מתאימה ליצור חשמל, מתרחשות הפסקות חשמל לפעמים למשך 16 שעות ביממה ולפעמים לאורך ימים שלמים. כדי לנטרל את השפעת החיזבאללה ואת הרצון במלחמה, ניתן לצרף להפקה חברות גדולות וידועות מרחבי העולם, ועל-ידי כך ליצור מחויבות לשקט תעשייתי המבוסס על שיתוף כולם ברווחים".

מעגלי הגנה - ואם זה אינו קורה?

"כשמדברים על איום ביטחוני ועל טרור, יש לקחת בחשבון כי עד היום צה"ל לא נדרש להגן על אסדות הנמצאת במרחק כל כך רחוק מן החוף. לכן, יש להגדיר את האסדות כמתקנים אסטרטגיים ולפתח כשירויות צבאיות בהתאם.

"שלב ראשון בבניית מערכת הגנה הוא לדעת מי עומד מאחורי האיום, בין אם מדובר בארגונים ובין אם מדובר במדינות. במקרה של ישראל, האיום המרכזי הראשון הוא יכולתם של טילי חוף-ים או טילי חוף-חוף לפגוע במתקנים או בצנרת. לטילים שבידי חיזבאללה יש יכולות פגיעה מדויקת יחסית מבחינה סטטיסטית. כאשר אונייה תמימה למראה המפליגה במים הבינלאומיים מתנגשת במיתקן בעודה טעונה חומר נפץ, היא עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך. הדברים אמורים גם בהתקפה המתבצעת על-ידי 3-2 ספינות קטנות עם לוחמים או במתקפה של מטוסים ללא טייס עם חומרי נפץ או בצוללנים המניחים מטענים מתחת לאסדות”.

האם ניתן למנוע התקפות?

"בהחלט. על ישראל לפרסם, במסגרת "הודעות לימאים", כי אסור לכל גורם להתקרב עד 10 קילומטר מן המתקן. צעד כזה יאפשר ליצור קו הגנה. ההגנה פועלת בשיטת המעגלים. המעגל הראשון הוא של גילוי ואיתור, מעגל שני - הרתעה והרחקה. מעגל שלישי - עצירה. במעגל הראשון ניתן להיעזר במכ"מ סונר תת-ימי ובאמצעים אלקטרוניים שיעניקו את מימד הגילוי. במעגל השני אפשר להשתמש בגדר היקפית סביב המתקן ובשלב השלישי להפעיל כח התערבות של עובדים מאומנים, עד לעצירת המתקפה ומניעת השתלטות על האסדה. באסדות עצמן ניתן להתקין אמצעים שיפסיקו את ההפקה במקרה חרום למניעת אסון אפשרי".

אתה מתייחס לצה"ל ולגופים אזרחיים כאחד שיטלו חלק בפעולות הביטחוניות

"אכן, על ממשלת ישראל לדון בנושא ולקבוע מסגרת של אחריות. למעשה, כיום אין כתובת לנושא. משרד הביטחון אינו אחראי על הגנת התשתיות הלאומיות, כי משרד האוצר אינו מקציב כספים לנושא. משרד התשתיות טוען כי הוא עוסק ברגולציה (תקינה) של תשתיות אבל לא בביטחון ואילו המשרד לביטחון פנים טוען כי הנושא חורג מסמכויותיו.

כפי שאין אחראיות לביטחון, אין כיום תקינה בדבר בניית תשתיות חדשות המתחשבת באיום מתקפת הטילים המדויקים. כדי לנטרל פגיעות, יש כיום טכנולוגיות חדשות לבנייה מהירה של מנהרות וניתן לבנות תשתיות וצנרת להולכת גז בעומק של מספר קומות".

ומניין יבואו התקציבים לדעתך?

"לדעתי, על המקורות התקציביים לבטיחות ולאבטחה לבוא מההכנסות של החברות הקודחות והמפיקות, כאשר הממשלה, באמצעות זרועות הביטחון, מתכננת וקובעת ברגולציה מתאימה איפה בונים מתקנים וכיצד והיכן יש להציב אסדות בטוחות".

כיצד נוהג העולם בכל הקשור לביטחון של מתקני הפקה והולכה?

"במלוא הרצינות הנדרשת. בברזיל לדוגמה הנערכת להיות מעצמה מובילה חדשה יחסית בעולם בתחום הנפט, נמצא כי 90 אחוז מהרזרבות שלה הנאמדות ב-50 מיליארד חביות נפט טמונות בחופי סאו פאולו וריו דה ז'ניירו. הנשיא לולה דה סילבה המסיים את כהונתו בסוף החודש הזה, הוריש לנשיאה הנבחרת תוכנית מפורטת ותקציבים שעליהם הוחלט בפרלמנט, להבטחת מקורות הנפט נגד מתקפות אפשריות.

לפי התוכנית, תרכוש ברזיל שש צוללות המונעות באנרגיה אטומית ו-20 צוללות המונעות באנרגיה קונבנציונלית, בהשקעה של מיליארדי דולרים. הצוללות האטומיות יבנו במספנות בברזיל על-פי טכנולוגיות שנרכשו מצרפת והצוללות הקונבנציונליות תהיינה אף הן מתוצרת מקומית. הצוללות הקונבנציונליות מתוכננות להיכנס לפעולה בעוד שש שנים והצוללת האטומית הראשונה - בעוד 11 שנים, כאשר תוכנית החימוש תימשך עד לשנת 2047".

ישראל אם כן רק בתחילת התהליך. בפני ישראל יש דרך ארוכה. על הממשלה להידרש לקביעת גבול המים הכלכליים, לתאם את הפעילות הביטחונית, לדאוג לחלוקת הסמכויות ולרגולציה המתאימה.

קל יותר אומנם לעסוק בבעיות המיסוי ובתכנון חלוקת הרווחים ויעדי היצוא האפשריים של הגז, אבל הבעיות הקונקרטיות מיתדפקות על הדלת, ומוטב להידרש אליהן כבר עתה.