על ריבונות ורבנות

נחישות מדינית

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, גילה מנהיגוּת, נחישות ופיקוד ללא סייג בפרשת כיבוי השריפה הענקית ביערות הכרמל, כאשר יזם וביצע מיידית את סיוע מטס הכיבוי הבינלאומי שחיסל את הלהבות. רבים ציינו לשבח והעלו על נס את ניהולו המצויין בפרשה.

ראוי אפוא שאותה נחישות ומנהיגות ללא פשרות יגלה נתניהו גם בהחלטות מדיניות, הן כלפי מדינות העולם - ובמיוחד הנשיא אובמה - והן כלפי הציבור הישראלי. זאת בניגוד למדיניות ההססנית והזיגזגית שהפגין עד כה. הקפאה כבר אמרנו?

חכמים לפני מעשה

שר הפנים, אלי ישי, כך פורסם בחדשות, פנה לאוצר בבקשה לממן מערך כיבוי אווירי, אולם האוצר סרב בגלל העלות הגבוהה של מערך זה. למרבה הצער, מעֵבר לאובדן נפשות, נזקי השריפה בהר הכרמל מסתכמים בשני מיליארד שקלים - עלות גבוהה בהרבה מזה של מערך הכיבוי.

השאלה היא מדוע חכמי האוצר אינם צופים מראש את כדאיות רכישת מערך החירום, כדי למנוע נזקים צפויים, ובכך לחסוך אובדן נפשות וכסף רב. הוא הדין למימון מיגון נגד רעידות אדמה, שסייסמולוגים מתריעים מפניהן זמן רב, לפני שיהיה מאוחר מדי. מדוע להיות חכמים אחרי מעשה ולא לפניו? לתשומת לב מר שטייניץ ואגף התקציבים.

די לצביעות

לא ברור לי, מה הצביעות הזאת של חברי הכנסת הערבים - ובראשם אחמד טיבי - המאיימים בפניית בג"צ נגד עצומת הרבנים שאוסרים על מכירת דירות והשכרתן לערבים, ומתקוממים נגדה.

האם יהודים יכולים לגור בכפרים ערביים? אפילו להתהלך שם בחפשיות הם אינם יכולים, כשסכנת הטרור מאיימת על חייהם. זאת לעומת התנועה החופשית של הערבים בערים היהודיות. לכן כדאי שישתקו לפחות, ויאפשרו כניסה ליהודים במחוזותיהם, לפני שהם מטיחים האשמות חסרות שחר ברבנים.

מיהו רב

לאחרונה רוֹוח בציבור הרחב הטרנד של רבנים חילונים, המוסמכים על-ידי מכונים שונים. רב מוגדר כמי שמוסמך לפסוק הלכה. אי לכך דומני כי אין חיה כזאת 'רב חילוני', והדמיון בינו לבין רב הוא מקרי ביותר. ההכלאה בין רב לחילוני היא בלתי אפשרית מעצם מהותה.

התואר החדש דומה למי שקיבל רישיון נהיגה בעקבות לימוד תיאוריה (מסולפת) בלבד, בלי התנסות בנהיגה מעשית. דוגמה אחרת היא לאדם שהוסמך לרפואה בעקבות ידע על תרופות אליל. כאן נוסף הערך המוסף שהוא תנאי לקבלת רבנות, והוא: שמירת מצוות כהלכה.
אין לפסוק הלכות אם הן אינן הופכות לחלק בלתי נפרד מאורח חייו של הפוסק. רק אם הרב חי ונושם את ההלכה היהודית, הוא ראוי לתואר נכבד ומחייב זה. כשהוא משמש לקהילה דוגמה ומופת בחייו האישיים, וראוי להיות מודל לחיקוי בשמירת המצוות - אז הַסמיכה לרבנות הופכת לתקֵפה. מסיבה זו גם הרפורמים, החותרים נגד יסודות היהדות, אינם ראויים לתואר רב.

שיעור בחובבנות

קַבלו שיעור בפרשנות מסולפת ובהוצאת דברים מהקשרם. הרב עובדיה אמר בדרשתו השבועית שכתוב בגמרא כי שריפות פורצות בגלל חילול שבת. מיד אצו רצו פרשנים חובבים נלהבים, יוספולוגים למיניהם, והטילו פצצת רייטינג לעיתונות. תחת כל מיקרופון רענן הם הסבירו שהרב האשים את הציבור החילוני, מחלל השבת, בגרימת השריפה ביערות הכרמל.

בסך-הכל ציטט הרב את הכתוב מהתלמוד. גם זאת לא כדי להאשים, לא כדי לקלל, חלילה, אלא כדי לחזק את קהל שומעיו הנאמנים מבחינה רוחנית. כזכור, הרב עובדיה הביע בכלי התקשורת את כאבו העמוק בפרוץ השריפה והתפלל לכיבוייה ולשלום הפצועים. מי שמינה אותו למנהל החשבונות של אלקים הוא לא הוא עצמו, שמעולם לא התיימר לכך, אלא התקשורת החילונית בכבודה ובעצמה שהאשימה אותו בכך ללא כל יסוד. אולי כדאי שהעיתונאים הנכבדים, שעל ראשם בוער הכובע, יעברו קורס מזורז בפרשנות נכונה?

גיור כהלכה

עם כל הכבוד לח"כ דוד רותם, היוזם הצעת חוק להכרה גורפת בגיורי צה"ל, אי-אפשר להתעלם מכך שגיור אינו עניין צבאי או פוליטי, אלא מדובר בסוגייה הלכתית מובהקת. סוגייה זו נתונה אפוא להכרעת הרבנות הראשית, שהיא הגוף הממלכתי היחיד הפוסק בענייני הלכה.

משום כך צודק הרב עמר שהצהיר, כי אם חוק הגיור יתקבל, הוא ייאלץ לפרוש ולהסיר את כל סמכויותיו בתחום הגיור בכלל.

מודל מנצח

כל הכבוד ליצחק גוטרמן, ראש העיר החרדית מודיעין עילית, על היוזמה הברוכה "עיר ללא עישון". אם נדמה היה כי הפסקת העישון היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, בא גוטרמן ומוכיח כי הדבר אפשרי, ועוד איך, ואפילו במסגרת מוניציפלית.

כמי שאָמוּן על הציווי ההלכתי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ומוּדע לנזקי העישון לבריאות ולסביבה - ואחרי שחתם על אמנה בינלאומית למניעת עישון ומכירת סיגריות - גוטרמן נוקט את המודל המנצח, המשלב פעילות הסברה חינוכית בקרב הנוער עם פעולות אכיפה נגד העישון במקומות ציבוריים. כמו-כן הוא אסר על העישון בבתי הכנסת ובבתי המדרש, והסיר מכונות אוטומטיות לממכר סיגריות. הגדיל לעשות ביוזמתו המקורית, הנבחנת כעת משפטית, להתנות הענקת רשיון עסק לחנויות באי מכירת סיגריות. ראוי שגם ערים אחרות יאמצו מודל זה למען בריאות הציבור ונקיון הסביבה.

די לדוספוביה

דומני כי הקונספט המשלב בר, או בית קפה, עם מופעים והרצאות, אינו המצאה של חב"ד. מדובר בטרנד בילוי ופנאי הרווח בימינו. חב"ד רק אימצה קונספט זה כדרך נוספת לקירוב צעירים ליהדות, ופתחה לראשונה את חב”ר (שילוב של חב”ד ובר) בשכונת נחלאות בירושלים.

אי לכך לא ברור לי מה פשר גל ההשמצות של הטוקבקיסטים נגד חב"ד בעקבות פתיחת הבר, במקום לברך עליו כמקום הנותן מענה למי שמחפשים קצת יהדות תוך כדי בילוי. אם יש סכנה לשיכרות, הרי צריכים לסגור את כל הברים במדינה, ומדוע אפוא נטפלים רק לחב"ד?

די לדוספוביה (הפחד מפני הדת), הניכרת גם מתגובות אחרות של קוראים ברשת.

פיקוח רחם

כידוע פיקוח נפש ניצב בראש ערכי היהדות ודוחה אפילו שבת, ובוודאי רחם של אישה חרדית. יש לי אפוא חדשות בשביל האם החרדית, המסרבת לכרות את רחמה הממאיר, אפילו במחיר חייה. עם כל הכבוד לילודה ולפריון, ההלכה קובעת שחיי אישה קודמים לחיי עוּבָּרָה, וצריך להציל חייה של האם, גם אם הדבר יגרום למוֹת העוּבר. על הרבנים אפוא להוציא פסיקה חד-משמעית בנושא. לְמה הם מחכים?