|   15:07:40
דלג
  יוסף אורן  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

יצירה מיסטית מביכה של אהרן מגד

למה היה צריך להעמיס על סיפור המעשה של הנובלה אירועים סוריאליסטיים ולייחס כוחות מאגיים לאותיות הכנעניות-עבריות הקדומות? על "עשרת הימים הנוראים"
10/12/2010  |   יוסף אורן   |   מאמרים   |   מראה   |   תגובות
אהרן מגד [צילום: יעקב בר-און]

הבקיאים במדף הספרים העשיר של מגד, שעליו ניצבים אחדים מן הרומנים היותר טובים שהתפרסמו בסיפורת הישראלית, ימצאו גם בנובלה הזו את הרכיבים הקבועים שאהבו בכתיבתו. אך משום מה, התעקש מגד להוסיף להם מרכיב חדש - מיסטי

יצירתו החדשה של אהרן מגד - "עשרת הימים הנוראים" (הוצאת "חרגול" ו"עם עובד" 2010) - מציעה לקורא עלילה בהיקף של נובלה המתרחשת בעשרת הימים שלפני פרוץ מלחמת יום-כיפור בשנת 1973. העובדה שעלילת הנובלה מתקשרת למלחמת יום-כיפור מתבהרת לקורא רק בפרק האחרון שלה. שלא כמו ברומן "מסע באב" משנת 1980, שבו תיאר מגד בהרחבה את התקופה של מלחמת יום-כיפור, אין הנובלה בכל פרקיה הקודמים מכילה רמזים להתפרצותה של המלחמה הזו, והיא גם לא כוללת חידוש כלשהו על המלחמה הזו בפרק הסיום שבו מוזכרת המלחמה לראשונה. לכן, לא ברור מה טעם מצא מגד, אחרי כמעט 40 שנה, לקשור בפרק הסיום את עלילת הנובלה למלחמה מתחילת שנות ה-70', בעוד שכל פרקי הנובלה הקודמים מספרים, שגיבור הנובלה, פרופ' יודא הרכבי, שהה בעשרת הימים הנוראים הללו בירושלים כלל לא ממניעים הקשורים ב"מצב" - באקטואליה של "הסכסוך".

להיפך, מניעיו של יודא לנסוע לירושלים ולעשות בה את עשרת הימים היו לחלוטין פרטיים, והוא גם החליט על הנסיעה בעקבות אירוע מיסטי שהתרחש לו. יום קודם לנסיעתו החפוזה לירושלים התאמן במשך שעות בשרטוט צורתן של האותיות הכנעניות-עבריות העתיקות - מהתקופה שהיא תחום התמחותו בארכיאולוגיה - ורשם בהן פסוקים שזכר בעל פה מנבואת הנחמה המפורסמת של ישעיהו (פרק ס"ב), המפרטת את שבחיה של ירושלים ומנבאת את שיקומה לקראת שובם של "גאולי-ה'" אליה. להפתעתו גילה למחרת בבוקר, שכל הפסוקים אשר רשם בעמל רב באותיות הקדומות, נמחקו מהגיליון. לפיכך קם ונסע לירושלים, לא עקב חשש לפרוץ מלחמה יזומה של מדינות ערב השכנות נגד ישראל, אלא "כדי לחפש את האותיות האובדות".

בהמשך הנובלה מסופרים אירועים מיסטיים נוספים הקשורים כולם באותיות הכנעניות הללו. בפרקים שבהם משחזר יודא מזיכרונו את פרשת אהבתו לאסנת, מסופר כי אהבתם פרחה ליד סלע, באתר קדום ליד ריחניה, הכפר הצ'רקסי שלה. על הסלע הזה זיהה יודא בבירור שתי מילים חקוקות באותיות הכתב הקדום - את האותיות "ח-מ-ל" שנותרו ממילה ארוכה יותר ואת המילה "בעל". לפיכך הניח, שהמקום שימש להקרבת קורבנות לבעל, המוזכר בספרות האוגריתית ובספרות המקראית כאֵל אשר לו סגדו תושביה הקדמונים של הארץ - הכנענים והפיניקים, ובתקופה מסוימת גם העברים.

במציאת אותיות בכתב הקדום על סלע ליד הכפר הצ'רקסי לא היה שום חידוש ובוודאי שהגילוי אינו יכול להיחשב לאירוע מיסטי. כי עוד לפני שהכיר את אסנת, גילה יודא כתובת מפורטת יותר על חרס שמצא בשמורת נחל תבור. אבל בתום שלוש שנים לנישואיו עם אסנת וקצת לפני שנעלמה בפתאומיות מדירתם, חזרו שניהם לבקר את הסלע אשר לידו התלהטה משיכתם זה לזה, ולהפתעתם גילו כי שתי המילים שהיו חקוקות עליו נעלמו כאילו לא היו מעולם "חרוטות באבן". ואם לא די במסתוריות האירוע הזה, התווסף אליו אירוע מיסטי נוסף: ביום האחרון מעשרת הימים שעשה בירושלים ואחרי שהתבשר על התאבדותה של אסנת בניכר, שכר יודא מונית ונסע לנחם את הוריה בכפר הצ'רקסי. בסיום ביקור האבלים, החליט להגיע גם אל הסלע המדובר. והנה גילה שעל "אבן הברית" שלו ושל אסנת חקוקות שוב האותיות הכנעניות-עבריות, אך רק האותיות "ח-מ-ל" וללא האותיות של המילה "בעל".

כעבור ימים אחדים גילה יודא להפתעתו את המילה החסרה "בעל", על הדף שהעבירו אליו הוריה של אסנת - דף שהותירה לפני שהתאבדה. אף שאסנת לא הייתה בקיאה כלל בצורתן של האותיות הכנעניות-עבריות הקדומות, מצא שכתבה דווקא בהן שתי מילים - "בעל" ו"יודא" - ולכן היה בטוח שכיוונה אותן אליו. האם ביקשה אסנת להסביר לו, שרק על הנייר היה "בעל" לה?

רמזים ומשמעותם

אם התכוון מגד להבהיר באמצעות כל הרמזים המיסטיים הללו, על מעמדו של יודא אצל אסנת כ"בעל" קיים-מחוק, בחר דרך משונה וגם מיותרת לעשות זאת. למה היה צריך להעמיס על סיפור המעשה של הנובלה אירועים סוריאליסטיים ולייחס כוחות מאגיים לאותיות הכנעניות-עבריות הקדומות? הן יכול היה להסתייע באמצעים ריאליסטיים רגילים, שבהם השתמש בהצלחה בכל הרומנים הקודמים שלו, כאשר רצה להמחיז משברי אימון בין זוגות נשואים או "חריקות" ביחסיהם.

ואכן, על שלושה אירועים ריאליסטיים כאלה, הרומזים שנישואי אסנת ויודא לא יחזיקו מעמד זמן רב, מספר מגד גם בנובלה הזו. עוד כשהיו בלימסול שבקפריסין, שם נישאו בחשאי, זיהה אצל אסנת "חיוך עצוב שדומה היה כי הוא מסתיר סבל", והיא התעטפה בשתיקתה וסירבה להשיב על שאלותיו לפִשרו. לאסנת גם היו חלומות סיוטיים, ודווקא את תוכנם סיפרה לו, אחרי שהתעוררה מהם, משום שגם הוא הופיע בהם. יום אחד חזר מכנס מדעי ומצא שאסנת נעדרת מהבית. בפתק הסבירה שנסעה לחיפה לבקר חברה מימי האוניברסיטה שנזקקה פתאום לעזרתה. אחרי יומיים חזרה חיוורת וחולה, סירבה להסביר את פשר מצבה, אך מתוך שינה אמרה משפטים סתומים ובהם מילים שהבהילו אותו. ואז הפציעה בו "המחשבה שיום אחד היא תיעלם, או תיחטף, באין רואים".

מגד לא הסתפק באירועים מיסטיים אלה, של הופעתן והיעלמן של האותיות הכנעניות שבהם נקשרו התהפוכות בקשר האהבה בין יודא ואסנת, אלא הוסיף וזרע אירועים תמוהים וכמו-מיסטיים נוספים בכיכובן של האותיות הללו גם בפרקים שבהם סיפר על עשרת הימים ששהה גיבורו בירושלים בחיפוש אחרי האותיות האבודות. אחרי הביקור בכותל המערבי, שבו סיים את יומו הראשון בעיר, חלם בלילה שהאותיות הכנעניות "מעופפות בשמי העיר כמו עפיפונים של נייר". בביקור שני שלו בכותל דימה יודא - והפעם בהקיץ - שאותיות כנעניות-עבריות מרחפות מעל ראשו. במהלך השוטטות שלו בירושלים גילה יודא ציור של האות עי"ן בכתב הכנעני - "עיגול ונקודה במרכזו" - מודבק על גזע עץ דקל ליד מסגד קטן באחת מסמטאות שייח' ג'ראח. ונחרד - כך סיפר אחר כך לחברו מנוער שמואל גלובמן - כי הרגיש שהע"ין הכנענית השקיפה עליו ונתנה בו עין רעה.

כחיזוק להחלטתו שלא להסתייע ביצירה הזו בסיבתיות הריאליסטית לאירועים, אלא דווקא בהסברים סוריאליסטיים בלתי רציונליים, הוסיף מגד לסיפור המעשה גם חיזיון מיסטי שאינו קשור באותיות הקדומות. ביום שבו נסע יודא לירושלים, נזכר לפתע בחיזיון שחווה בגיל שלוש-עשרה. הוא פרש אז מהכיתה שטיילה בחורבות העיר קומראן ונכנס למערה, ובעלטה שהייתה במערה דימה לראות על תקרתה "פני אשה צעירה, שערה השחור מקיף את פניה ומבע עיניה עצוב". לא במקרה נזכר יודא כעת בחיזיון ההוא מלפני שנים, אלא בגלל הדמיון, שעליו עמד רק כעת, בין פניה של האשה שראה על תקרת המערה וביו פניה של אסנת, כפי שזכר אותם לפני שהצטרף לסיור במערות קומראן - סיור שבשובו ממנו מצא כי אסנת נטשה בפתאומיות את הבית עם כל בגדיה והותירה בארון רק את שמלת הכלה הלבנה שבה נישאה בקפריסין.

הבקיאים במדף הספרים העשיר של מגד, שעליו ניצבים אחדים מן הרומנים היותר טובים שהתפרסמו בסיפורת הישראלית, ימצאו גם בנובלה הזו את הרכיבים הקבועים שאהבו בכתיבתו:

  • סיפור מעשה ריאליסטי נדיב בפרטים המנמק בסיבות הגיוניות את האירועים המתרחשים בו.

  • עלילה מן ההווה, משנותיה של המדינה, המקושרת באופן אמיץ לאירועים המכריעים בחיי הכלל.

  • גיבורים מרובד חברתי המעורה בחיי המדינה, במערכותיה ובצומתי ההשפעה בהם - מהאקדמיה, מעולם הספרות והתרבות, מהפיקוד בצבא וכדומה.

  • מידע בדוק ובהיקף מובלט בעיקר מההיסטוריה אך גם מתחומי הדעת השונים שבהם מתמחים הגיבורים. ברכיב ההשכלתי הזה נעזר מגד כדי לאפיין את הגיבור וכדי לקרב את הקוראים לעולמו.

  • קונפליקט המתפתח במקביל על פני שלושה מישורים: בנפשו של היחיד, בתחומה של המשפחה (בין בני הזוג ובין הורים לבנים) ובמרחבה של המדינה. הקונפליקט מפרנס את המתח בעלילה, מעפיל בהדרגה לשיאו ושוכך בהגיעו לפתרון סביר.

מגד היה תמיד במיטבו כאשר נצמד למאפיינים הללו. אך בנובלה הזו התעקש משום מה להוסיף להם רכיב חדש - מיסטי, שאינו מתלכד עם הרכיבים הריאליסטיים האחרים, אלא אף מתנגח בהם. מאחר שמרבית חלקיה של הנובלה הינם ריאליסטיים, ומאחר שבהם הקפיד מגד לקיים נאמנות לממשות של העיר ירושלים, הן הגיאוגרפית (הרחובות והאתרים) והן הסוציולוגית (ההרכב האתני והדתי המגוון של תושביה), מתבלטת זרותם של האירועים האי-רציונליים שהוסיף באופן מאולץ לעלילתה.

חומרים מעכבים

לפיכך, קשה להשתחרר מן ההרגשה שמגד פנה לסיועם של חומרים מיסטיים משום שהוא עצמו הרגיש כי סיפור המעשה אינו מעניין מספיק. ואכן, על-ידי מיקום סיפור המעשה בירושלים (למען הרובד הכנעני שבו) ודווקא בעשרת הימים שבין ראש-השנה ליום-כיפור (כדי לקשור אותו לפרוץ מלחמת 1973), הגביל מגד מאוד את אפשרויותיו לספר סיפור ריאליסטי מעניין. תיאור מפורט של הרחובות בירושלים שבהן שוטט יודא מדי יום ברגל אינו מהווה תוכן מלבב במיוחד בסיפור. פתיחתו של פרק ט' תדגים זאת: "ירדתי במדרגות שלמטה מטחנת הרוח של מונטיפיורי ונכנסתי לשכונה שאננה... כשיצאתי מצידה המזרחי של השכונה ללכת לעבר החומה, מצאתי את עצמי נכנס אל פתחו של גן אגדי... כשהגעתי אל מול שער יפו החלטתי לא ללכת אל הכותל... פניתי צפונה, הלכתי לאורך שבטי ישראל, פסחתי על מאה שערים, פניתי לשמואל הנביא, משם מזרחה, עד הגיעי אל שמעון הצדיק". תיאור זה ודומיו מסתיימים בדרך כלל בפגישה של הגיבור עם מישהו ממכריו בעבר או בשיבה להוספיס שבו שכר חדר. קטעים כאלה מאיטים את סיפור המעשה ומעכבים את התקדמותו, ורק תיירים הבאים לירושלים ומתקשים להשיג בה חדר, ימצאו בהם עניין ויפיקו תועלת מהפרקטיקה שבהם - לפיה ניתן להגיע אל האכסניה של המסדר הנוצרי הזה מהרבה צדדים של העיר ירושלים בכל פעם דרך מבוך רחובות שונה. ורק אלה ימצאו עניין גם בתיאורים מביקוריו של יודא באתריה של ירושלים, כגון: רחבת הכותל המערבי, מוזיאון רוקפלר ובית העלמין בהר הזיתים. חומרים כאלה מקומם בספר הדרכה המיועד לתיירים מארצות זרות, אם אין להם הצדקה אחרת, מהותית ממש, להבנת הדמות המרכזית בעלילת נובלה ספרותית.

בנוסף לחומרים אלה, שנועדו יותר לתיירים הבאים בשעריה של ירושלים, הכביד מגד בנובלה הזו על הקורא בעודף של חומרי מידע סטטיים נוספים, המעכבים גם הם את סיפור המעשה שלה. דוגמאות לכך הם הדיון במקורות השם הפרטי החריג שבחרו עבורו הוריו - יודא, ההיסטוריה של הצ'רקסים, קטעים מהתפילות במחזורי ראש-השנה ויום-כיפור, ופסקאות מספרי מקובלים. בכל החומרים המשכיליים האלה ממלא מגד את הפרקים המתארים את עשרת הימים שבהם שהה יודא בירושלים, שכאמור אינם מתקשרים ממש לאירועים המיסטיים המתרחשים עם האותיות הכנעניות שנמחקות וחוזרות להופיע וגם אינם נצמדים למטרה שהציב יודא לנסיעתו לירושלים - מציאת האותיות הכנעניות האובדות.

הוא הדין בקטעי ההיזכרות של יודא בתקופת נעוריו, שגם הם אינם מסייעים לפענוח חידותיו של הרובד המיסטי. ובכללם: השתייכותו כנער לנוער הקומוניסטי, הוויכוחים שניהל עם אביו שהסתייג מהקומוניזם ותחושת האשמה המציקה לו, כי באלה קיצר את חיי אביו והרגשת המחוייבות שהתעוררה בו לשקם את המצבה על קברו של סבו בבית העלמין שעל הר הזיתים. וכמובן, גם כל ה"הפתעות" שזימן מגד לגיבורו בירושלים אינם תורמים לפענוח אמיתי של אירועי הרובד המיסטי, ובכללן היכרותו עם שני נגני רוק צעירים שהתארחו אף הם בהוספיס והפגישות המתוזמנות שזימן עבורו מגד עם מכרים מהעבר - זוהרה, שמואל גלובמן ואלי ברזאני.

בביקורו בביתה של זוהרה, שהייתה אהובתו "הבהירה" לפני שהתאהב באסנת אהובתו "האפלה", נקלע יודא למריבה בינה ובין בעלה, שאינה מלמדת אותו דבר על מניעיה של אסנת לזנוח אותו בפתאומיות אחרי שלוש שנות נישואים. בהבלטת הניגוד בין שתי אהובותיו, מיחזר מגד ניגוד שחידד אותו בין דמויות נשים ברומנים קודמים שלו (ובאופן המרשים ביותר ברומן "עוול"). העלאת הניגוד בין שתי האהובות בעלילת הנובלה הנוכחית תרמה לכל היותר להעצמת המסתוריות של אסנת, אך לא סייעה לפענוח המניעים למעשיה המוזרים: נסיעתה המסתורית לחיפה, חלומותיה הסיוטיים, שתיקותיה ולבסוף היעלמותה בפתאומיות מהבית.

ואשר להפגשתו של יודא עם דמויות גבריות מעברו - גם מהן לא הפיק שום סיוע להבנת האירועים המיסטיים שחווה בקשר לאותיות הכנעניות-עבריות. עקרה לחלוטין ל"חיפוש האותיות האובדות" הייתה הפגישה המחודשת עם חברו מהתיכון, שמואל גלובמן - שאז גרר אותו למועדון הנוער הקומוניסטי וכעת הינו חוזר בתשובה, אף שזה הציע לו מידע על החשיבות שמייחסים המקובלים לאותיות העבריות. ועוד פחות החכים יודא מן הפגישה עם אלי ברזאני, מכר מימי השירות הצבאי, שהתפרסם כבר אז כבעל סגולות על-חושיות, שהציע לו פירוש "פסיכולוגי" ירוי מן המותן לחידת הימחקותן של האותיות: "אולי אבד לך חלק מעצמך?... אולי הכנענים היו חלק מעברך, וכשאבדו לך האותיות - זה השריד שנשאר מהם - הרגשת כאילו אבדו לך השורשים שלך".

אפולוגטיקה מופרכת

נותרנו, אם כן, רק עם ה"היחלצות" שמציע לנו מגד בפרק האחרון של הנובלה, שבה הוא קושר בפתאומיות את הפרקים הקודמים לפרוץ מלחמת יום-כיפור ב-1973. קישור זה מסיט לפתע את הקורא מפיענוח האירועים המיסטיים שבהם כיכבו האותיות הקדומות ומכוון אותו למטרה חדשה - לחפש בכל האירועים שסופרו בפרקים הקודמים עדות נבואית לפרוץ המלחמה הזו. ואכן הזדרזה הסופרת אידה צורית, רעייתו הנאמנה של מגד, לפרש באופן זה את הנובלה של בן-זוגה, במאמר "אותות בין כסה לעשור" (הארץ, 8.9.2010). במאמר זה היא גייסה אבחנות שונות כדי להוכיח שכל האירועים "הסוריאליסטיים" בנובלה רומזים על המלחמה המתקרבת - מלחמת יום-כיפור הטראומטית. וכהוכחות לקביעה זו הוסיפה צורית גם את הנשיכה שספג יודא מכלב כנעני כאשר שוטט בשכונה מאוכלסת בערבים וגם את תאונת הדרכים שראה יודא כאשר נסע במונית לנחם את הוריה האבלים של אסנת.

אף שאפשר להבין את מניעיה של אידה צורית לכתיבת מאמר אפולוגטי על נובלה מביכה זו, קשה לקבל שאירועים טריוויאליים כאלה מנבאים את פרוץ מלחמת 1973. נשיכת אדם על-ידי כלב, ואפילו הוא כנעני, וגם תאונת דרכים בכבישי ישראל הם אירועים שאפילו בעיתון היומי יתפרסמו רק כאשר אין במה למלא את עמודיו. ואשר לאירועים המיסטיים והמעורפלים האחרים - אלה מתקשרים בקושי לייסורי נפשו של יודא ביחס להיעלמותה הפתאומית של אסנת מהבית וכלל אי-אפשר לבסס עליהם תחושה מקדימה שלו כי מלחמה עומדת לפרוץ פעם נוספת בין ישראל לבין שכנותיה.

פורסם במקור: מגזין "מראה"
* המאמר התפרסם לראשונה בחוברת 180 של הרבעון "האומה".

** פירושים ליצירותיו הקודמות של אהרון מגד, רובן מן הטובות שנוספו לסיפורת העברית בשנות המדינה, נכללו בכרכים הבאים של הסידרה "תולדות הסיפורת הישראלית": "עשהאל" ו"מסע באב" – בכרך "ההתפכחות בסיפורת הישראלית"; "פויגלמן" – בכרך "ציונות וצבריות ברומן הישראלי"; "החי על המת" ו"יום האור של ענת" – בכרך "זהויות בסיפורת הישראלית"; "עוול" – בכרך "הספרות הישראלית – לאן?"; "דודאים מן הארץ הקדושה" – בכרך "רבי-מכר ורבי-ערך בסיפורת הישראלית"; "עד הערב" – בכרך "הקול הגברי בסיפורת הישראלית", ו"נקמת יותם" – בכרך "משמרות בסיפורת הישראלית".
יוסף אורן הוא חוקר, מבקר ומרצה לספרות
תאריך:  10/12/2010   |   עודכן:  10/12/2010
יוסף אורן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
יצירה מיסטית מביכה של אהרן מגד
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מבקשת אני לשתף אתכם ידידי הקוראים בהדלקת חנוכייה ורבלית משלי לחג החנוכה.
10/12/2010  |  לאה טרן  |   מאמרים
תיאטרון חיפה בשיתוף תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער מעלה הפקה חדשה של סיפור הילדים המרתק, מלא הדימיון, שממשיך להלהיב כל ילד, גם אם ראה אותו בטלוויזיה, או קרא את הסיפור בספר. כל הפקה של המחזה שונה מרעותה, ומקסימה מחדש. כמו זו, בה הבימאית צביה הוברמן יצרה מהשחקנים-הזמרים-הרקדנים הצגה שהיא גם מופע מלהיב (הילדים נסחפו) וגם עם מסר - שאין כמו הבית, ואין כמו אמא.
10/12/2010  |  עליס בליטנטל  |   מאמרים
"גלובליזציה" הייתה קיימת מאז ומתמיד. לפני הולדת הכינוי, השתמשו במונח "סחר חוץ". איפה מתחיל "החוץ" הוא עניין שרירותי, ובעבר הוא נקבע בעיקר על-ידי פוליטיקה, מלחמות ובריתות. גם מגבלות על "גלובליזציה" היו מאז ומעולם: מלכים ושודדים הטילו עליה מגבלות באמצעות מכס בדרכים ראשיות או על-ידי שוד של שיירות סחר. מטרתם הייתה אחת - כסף. הסיבה השנייה למגבלות סחר היא התאגדות של יצרנים מקומיים למניעת תחרות מצד יצרנים יעילים יותר המתגוררים בעיר אחרת או בממלכה אחרת. המשמעות המעשית של "מלחמה בסחר חוץ" היא כפייה על האזרחים לרכוש מוצרים יקרים יותר ולרדת ברמת החיים לטובת היצרן המוגן.
10/12/2010  |  מוטי היינריך  |   מאמרים
מאז הקמתה של ממשלת נתניהו, מחפשת האליטה התקשורתית את קליע הכסף שיפיל אותה בירייה אחת. לאחר כישלון המערכה נגד אביגדור ליברמן, החליטה התקשורת לכוון את האש לעברם של אלי ישי ושל מפלגת ש"ס. יש מספר יתרונות ברורים בבחירת מטרה זו דווקא לבליסטראות פיהם של אוחזי המיקרופון ומקלידי המקלדת של מה שקרוי תקשורת ממלכתית.
10/12/2010  |  יובל ברנדשטטר  |   מאמרים
אסון בסדר גודל של השריפה בכרמל מפיק הצהרות מכל הסוגים. בין המצהירים לא נפקד מקומו של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, שגם למשרדו הייתה הזדמנות שלא נוצלה להפחית את סיכוני האסון בטרם התרחש. ארדן הכריז כי השריפה הינה עדות לסכנה של ההתחממות הגלובלית. הסוציולוג דני רבינוביץ קפץ גם הוא על עגלת השריפה והצהיר כי "הטמפרטורות הקייציות שליוו אותנו במהלך חודשי הסתיו ואל תחילת החורף, לצד עצירת הגשמים - הם שני משתנים שמושפעים באופן ישיר משינויי האקלים ושהביאו את יערות הכרמל למצב של יובש קיצוני". הארגון "מגמה ירוקה" הכריז: "השריפה היא חלק ממשבר האקלים". הארגונים הירוקים טוענים כי ממשלת ישראל אינה ערוכה לטפל במשבר האקלים. הם נלחמים נגד הקמת תחנה פחמית נוספת, למען הפחתת פליטות מתחבורה ועוד. אנשי "מגמה ירוקה" מסבירים כי העובדה שאף שר לא מצא לנכון לנסוע לוועידת האקלים העולמית בברזיל, שבה נוכחים רבים ממנהיגי העולם, הינה עדות למחדל. אפילו מבקר המדינה הכריז, ערב ועידת קופנהגן בשנה שעברה, כי ישראל "נכשלה בהפחתת גזי החממה". העיסוק בסכנה השנוייה במחלוקת של ההתחממות הגלובלית מצד דרגים בכירים בממשל מעלה תהיות קשות לגבי יכולתם של נציגינו לבחון את המציאות.
10/12/2010  |  בועז ארד  |   מאמרים
איך נולדה העברית המדוברת?  /  עמוס גורן
אמנות הניהיליזם  /  גבריאל בן-עמי
פוליטיקת הכוח של מעמקי הים  /  נחמן פביאן
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
מאיר חוטקובסקי
מאיר חוטקובסקי
94% מהקשישים התכוננו מראש לשעת החירום והצטיידו עם רשימת טלפונים של קרובי משפחה, תרופות וכסף מזומן
איילת שקד
איילת שקד
הם לא בחרו לעמוד על איזו גבעה ולירות. הם שעטו לעבר נחילי המחבלים, הרגו הרבה מהם, ולמעשה הצילו חיים רבים של תושבי נחל עוז והסביבה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il