השריפה בכרמל בראשית חודש דצמבר והקשיים הגדולים שהיו למערך הכיבוי הקיים לכבות אותה בזמן סביר, חשפו את הצורך לבצע שינויים יסודיים במערך זה מיד ולקראת העתיד. אם לסכם את הכשלים העיקריים שהתגלו, הרי שהם אלה:
- זמן התראה ארוך מנע כיבוי הדליקה בראשיתה;
- מערך הכיבוי הנוכחי אינו ערוך לכיבוי שריפות במקומות שהגישה אליהם קשה, דוגמת יערות;
- מספר הכבאים והכבאיות וגם כמויות חומרי הכיבוי אינה מספיקים;
- הציוד [ואולי גם שיטות הפעולה] מיושן ואינו עומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר;
- למרות שהדבר התברר בשריפה אחרת מן הזמן האחרון [במגדל שלום] מערך הכיבוי אינו יכול להתמודד אלא עם שריפות קטנות ובינוניות בדירות ומפעלים בישובים ובקומות נמוכות, לכל היותר בשריפות קוצים במקומות נוחים לגישה.
שריפות מעשה ידי אדם, בכוונה או ברשלנות, ושריפות שהטבע גורם להן קורות בהרבה ארצות. לעומת זאת, שריפות [בעיר, בכפר ובטבע] בעת מלחמה הן, לגבינו עניין אחר. אצלנו, פריצת מלחמה בסדר גודל זה או אחר, היא עניין של זמן. יתר על כן, כפי שאנו מתבשרים על-ידי מומחים, גם רעש גדול הוא עניין של זמן, וכידוע, רעידות אדמה ושריפות הולכים יד ביד.
על מערך הכיבוי הקיים אין להכביר מלים. התיאור החוזר ונשנה של הפיצול לעשרות איגודי כיבוי, כלים מיושנים, תקנים חסרים ויכול מוגבלת מורים היום היטב לכל. כל מלה נוספת תהיה בגדר זריעת מלח על פצע פתוח. אני גם שותף לדעה כי אין צורך בהקמת ועדת חקירה, הן כדי לברר מה ארע, או מה לא בסדר או מה צריך לעשות. הדברים ברורים למדי. בכלל, אני סבור שהממשלה צריכה למשול, וזה כולל את פעולת איסוף המידע, חשיבה וקבלת החלטה, ולא צריך למנות ועדה ציבורית שתעשה זאת. מסקנות אישיות [התפטרות] בעקבות הטלת אחריות מיניסטריאלית ממילא לא יוסקו. וזה גם לא העיקר.
הרפורמה של שירותי הכבאות מחייבת הקמת מטה ארצי, שיחידות הכבאות האזוריות, יהיו כפופות לו. המחלקות הראשונות שיש להקים במטה הן מחלקת מידע, תרכז את כל הידע בתחום; מחלקת הדרכה, שתדריך ותפקח על הרמה המקצועית של כל המערך, לרבות הפעלת בית ספר; ומחלקה מניעה, אשר תהיה מופקדת, במסגרת ועדות הבנייה ופורומים נוספים, על הקטנת הסיכויים לפריצת שריפות, תוך נקיטת האמצעים המיטביים הידועים.
עם זאת עיקר המאמץ [הכספי] צריך להיות מופנה לכיבוי שריפות, בעתיד. ההערכות לכיבוי שריפות שצריכה להיות מותאמת לשריפות הצפויות, על-פי הניסיון: שריפות עירוניות, תעשייתיות, שדות וקוצים, בנייני קמות, שריפות בהיקף גדול, שריפות יער ושריפות במהלך מלחמה, מלחמה מוגבלת [לבנון, רצועת עזה וכד'] ומלחמה כללית [המפרץ, אירן וכד'].
כל שריפה, על-פי סוגה ועל-פי מיקומה [לרבות 'צירופים' של שריפות] צריכה לקבל את המענה האופטימאלי, בהתאם לידע המקצועי, שיביא לכיבויה במינימום של נזקים. בהנחה סבירה, כי האמצעים שיתנו את המענה כוללים תוספת ניכרת של תקציב, שתאפשר רכישה והפעלה של מטוסי כיבוי, מכוניות כיבוי משוכללות ותוספת כוח אדם, וזאת במשך מספר שנים, השאלה הנשאלת היא: מהו המבנה המשפטי-ארגוני המתאים ביותר להפעלת מערך הכיבוי הארצי [שייתן מענה החל משריפה 'קטנה' ועד לשריפות ענק, בשלום ובמלחמה], באחריות איזה משרד או שר צריך המערך הזה להיות? וכיצד ישתלבו איגודי הכבאות הקיימים, במסגרתו?
להיותנו מדינה קטנת מימדים [אם כי לא דלת אוכלוסיה], ולכך שעיקר סיכוני האש מרוכזים במחצית הצפונית שלה, יש משום יתרון בנושא הכיבוי. כמו ששאר שירותי החירום [משטרה, מגן דוד אדום, בתי סוהר, נמלים ונמלי תעופה] הם ארגונים ארציים עם היררכיה פנימית, כך גם יש לארגן את רשות הכיבוי הארצית.
אירועים 'מקומיים' יטופלו, כבעבר, על-ידי התחנות המקומיות [גם בעניין מספר התחנות, מיקומן, גודלן ציודן וכו' תערוך רשות הכבאות רפורמה], שריפות 'אזוריות' יטופלו על-ידי מספר תחנות, לפי העניין. למותר לציין שככל שהכיבוי יהיה יותר יעיל ומהיר, כך תהיינה השריפות יותר קטנות. התחנות, שהיום מופעלות על-ידי איגודים יועברו להפעלה על-ידי הרשות החדשה, כמו גם כל תקציבם.
מערך הכיבוי צריך לפעול בשיתוף פעולה עם חיל האוויר, לפחות בשני נושאים: האחד, צי מטוסי כיבוי קטן, שיוכפל בתקופות הקיץ [ובאירועי שיא גם יגייס מטוסי כיבוי מחו"ל]; ומטוסים ללא טייס אשר 'יפטרלו' בתקופות ובאזורים שמועדים לפורענות ויתריעו על שריפות בראשיתן.
בעת מלחמה יחולו על רשות כיבוי האש אותם הסדרים החלים על יתר שירותי החירום במדינה, והם יופעלו במסגרת פיקוד העורף.
העברת עובדי האיגודים מהאיגודים אל הרשות, תעשה בלא פגיעה בזכויותיהם, בדומה למה שנעשה עם העברת עובדי רשות הנמלים להיות עובדים של חברות הנמלים. באשר לנכסי המקרקעין של תחנות הכיבוי וכן ציוד הכיבוי הקיים שלהן, שבבעלות האיגודים ו/או הרשויות המקומיות, אלה יועברו לידי הרשות, או יוחכרו לה לתקופות ארוכות. בתמורה לכך, יקוזזו משוויים של אלה כל הכספים אשר הועברו לאיגודים במרוצת השנים מקופת המדינה, לרבות באמצעות רשויות מקומיות.
מערך הכיבוי, בדומה למגן דוד אדום ולמשטרה, יפתח את מערך המתנדבים שלו. בנוסף, יופעל המערך בצורה כלכלית ככל האפשר, ובכל מקום שבו יש הצדקה ואפשרות לגביית תשלום [לרבות במסגרת תביעות שיבוב שמוגשות על-ידי חברות הביטוח] יגבה מערך הכיבוי תשלום [לא סמלי] ממי שימצא אחרי לשריפה.
לסיום, יש לשקול שכפי שפעל הפיס מממן פרויקטים בשלטון המקומי, ומשרד האוצר מחייב את מפעל הפיס לבנות ברשויות המקומיות מכסה שנתית של כיתות לימוד, כך גם ניתן להצות מרווחי מפעל הפיס, במסגרת של תוכנית חומש, מקורות לשיפור מערך בכבאות.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
