מורים - צאו להפגין!

בחודשים האחרונים התקבלו מספר החלטות קשות בממשלה לגבי מערכת החינוך, שהיו צריכים לגרור מחאה ציבורית גדולה, אבל במקום זאת זכו לכותרות מצומצמות, ולמספר תגובות שוליות בעיתונות. ההחלטות שהתקבלו מסכנות את קיומה של מערכת החינוך, ועלולות להיות מכת המחץ, שתחסל את מערכת החינוך הציבורית בישראל. המפליא הוא שלמרות חומרת ההחלטות, אף ארגון או גוף לא קם ויצא נגד החלטות הממשלה, והן עברו ללא מחאה של המורים, שאמורים היו לזעוק ולהתריע מפני הסכנה. הסיבה לכך שהמורים שותקים היא שההנהגה של הסתדרות המורים, שהיא הארגון הגדול ביותר שאמור להגן עליהם ולאחד אותם, הפסיקה לייצג אותם, והיום מי ששולט בפעילות של ארגון זה היא הממשלה. העובדה שהסתדרות המורים שתקה ונתנה לשורה של החלטות קשות לעבור, מעידה על כך שמנהיגיה הפסיקו לייצג את האינטרס של המורים, והם פועלים רק למען עצמם.

ההחלטה הקשה ביותר והמהותית ביותר היא ההחלטה שהתקבלה שבוע שעבר בוועדת החינוך, לבטל בחוק ההסדרים את צמצום מספר התלמידים בחינוך הציבורי, כשהחוק שחוקק כבר בשנת 2007, אינו מיושם. מורים ומומחים לחינוך בארץ ובעולם הציגו מחקרים שהוכיחו כי מספר תלמידים נמוך בכיתה הוא תנאי הכרחי להצלחה של תלמידים, כאשר ברוב העולם אנו רואים ירידה הדרגתית במספר התלמידים בכיתה. בישראל המצב הוא עגום כאשר דוח ה-OECD ממקם את ישראל במקום השלישי לפני אחרון מבחינת ממוצע מספר התלמידים בכיתה, שהוא גבוהה אפילו ממדינות כמו טורקיה ומקסיקו. הכנסת וממשלות קודמות קיבלו החלטה לצמצם את מספר התלמידים בכיתות, אבל משרד האוצר באופן עקבי מעקב את ההחלטה, למרות שקיצוץ מספר התלמידים בכיתות היה גם אחד מהתנאים ליישום רפורמת אופק חדש.

החלטה בעייתית נוספת שהתקבלה לאחרונה היא הדחייה של יישום חוק לימודים ארוך שהתקבל בשנת 1997 לשנת 2015, מבלי שהתקיים על הנושא שום דיון מהותי. החוק שהיה אמור להתקדם בצורה הדרגתית, אינו מצליח להתרומם בגלל שמשרד האוצר מגביל את התקציבים, ואינו מאפשר למערכת החינוך ליישם את החוק. עלות יישום החוק היא הסיבה הרשמית שבשמה החוק נדחה, אבל לא התקיים שום דיון על התרומה של החוק לחברה הישראלית. בעולם ישנה הכרה בכך שהשקעה בחינוך היא מההשקעות החשבות והרווחיות ביותר, אבל העובדה שההשקעה בישראל פר תלמיד היא הנמוכה ביותר במדינות המערב, לא בלבלה את הממשלה שהחליטה לדחות, ואולי בכך גם לקבור לחלוטין את החוק.

בנוסף להחלטות האלה שפגעו קשה בליבה של מערכת החינוך, האוצר בשיתוף פעולה עם הסתדרות המורים, וההסתדרות הכללית, ממשיכים לפגוע גם במעמד המורים בישראל. רפורמת אופק חדש, שהוכחה כרפורמה כושלת שבעיקר פגעה בשכר ובאיכות של המורים בישראל, ממשיכה לדרדר את מעמד המורה ודוחות השכר האחרונים מעידים ששכר המורים הוא מהנמוכים במגזר הציבורי ומהנמוכים בעולם, למרות שהם עובדים יותר שעות ביחס למורים במדינות אחרות. מצב זה גרם לכך שמורים רבים נוטשים את המקצוע, כאשר על-פי דוח המחקר של הכנסת ישנו מחסור של למעלה מ-10,000 מורים במערכת החינוך, וההרשמה למקצועות ההוראה הולכת ויורדת. לא ההסתדרות הכללית ולא הסתדרות המורים יצאו למאבק משמעותי על שכר המורים, ולכן בעידכון השכר הציבורי האחרון המורים לא זכו לשום תיקון משמעותי בשכרם.

הממשלה הורסת בשיטתיות את מערכת החינוך הציבורית אל מול עיני המורים שלא מוחים על כך, מאחר שאין מי שיארגן אותם, יגן עליהם ויוביל אותם למאבק קשה מול האוצר. ארגון המורים שנמצא בראשות רן ארז הוא קטן מדי היום כדי באמת להשפיע ולצאת למאבקים, ואילו הסתדרות המורים נשלטת על-ידי רודן שלטענת המורים משתף פעולה עם האוצר, ומנסה לטענתם בדרכים לא דמוקרטיות לכפות חוקה חדשה על ההסתדרות, שתאפשר לו להישאר בתפקידו ללא הגבלת זמן. ההצעה שלי למורים היא לא לחכות יותר למנהיגים הכושלים שלהם, ולצאת מיד למאבק ציבורי גדול כדי לבטל את ההחלטות האלה של הממשלה, ולשנות בכך את המציאות הבלתי נסבלת שבה מערכת החינוך נמצאת.