בדרך המלך הקולינרית הארוכה

גם בחלוף השנתיים מאז שביקרנו לאחרונה בארגנטינה, עדיין נותר בפינו טעמה המופלא של הקולינריה שלה. הצרה היא שכל ניסיון לחקות אותה מחוץ לגבולותיה צפוי מראש לכישלון, אם בשל איכות-פרודוקטים ירודה ואם בשל מסורת-הבישול ייחודית שבה ניחונה.

את משימת החיקוי בארץ נטלה על עצמה מסעדת "בוצ'רי דה ברילוצ'ה" התל אביבית, שנפתחה לא מכבר ברחוב הברזל 4 ברמת החייל. בתקופת ההרצה שלה אומנם קרטעה המסעדה כברווז צולע, אלא שעכשיו מורגש, בכל זאת, המאמץ הניכר שהיא משקיעה, בניסיונה לעלות על דרך המלך.

המדובר במסעדה יפהפייה ומרווחת, עם פוטנציאל קולינרי של ממש. הבשרים המשתקפים בויטרינת הקצבייה שלה אמורים להיות מיובאים כולם היישר מארגנטינה. האיש הממונה על צלייתם הוא, אומנם, ברזילאי בדם, אבל מקפיד שלא לחרוך אותם כמנהג מולדתו השכנה. מן המבחר שהציע לנו, בחרנו בנקניקיית צ'וריסו וב-270 גרם צלי-אנטרקוט, תוך שעל שולחננו כבר המתינו אותה שעה, כספתח, פוקצ'ה חמימה ועסיסית, תוצרת-בית, עם צ'מיצ'ורי, לפתיחת התיאבון, ובקבוק גדול של סודה להרוויית הצימאון.

פיצוי לפאשלות

המנות הראשונות הגיעו לשולחן כהרף-עין, ואנחנו, שהלכנו על צלחת משותפת של ניוקי-מרווה, שבענו ממנה נחת מרובה. לזכותה של הפסטה המעודנת ייאמר שבאה אל פינו נימוחה ועשירה בטעם.

כמחצית השעה חלפה עד שהועלו על שולחננו שתי קדרות לוהטות של מעדני-בשר, אלא שאללי: במקום נקניקיית הצ'וריסו העסיסית והגדולה שבחרנו בקצבייה, הגיעה, לדאבוננו, רק אחת, קטנה ועלובה, מלווה בתפודים, חלקם אפויים בתנור וחלקם מטוגנים. מסתבר, שהנקניקייה השנייה פשוט כשלה על האש, והובטח לנו כי בחלוף רבע שעה נוספת יגיע גם ה"במקום" של זו שאבדה. כשל נוסף ניכר אף במנתה של בת הזוג, שהזמינה את צלי האנטרקוט במידה של מדיום-וול. לדאבון הלב והבטן, זה התגלה כיבש מדי, ורחוק היה בטעמו מזה של אנטרקוט ארגנטינאי מקורי.

על קינוחים החלטנו הפעם לוותר. לא היה בהם מאום כדי להזכיר את אלה של ארץ המקור. אחרי ככלות הכל, "פוסטרה", נוסח ארגנטינה, אינם מתמצים דווקא בעוגה עצלה, בגלידה, או בפנקוטה, כפי שהוצעו לנו בתפריט. בארץ הבשר הם באים לידי ביטוי בפלאן-קרמל, בסלט-פירות, בתפוח אפוי או באלפחורס; אלא שאלה, מעשה-שטן וחילול הקודש, לא היו לדאבוננו בנמצא.

את הפיצוי על הפאשלות קיבלנו בחשבון שהוגש לנו בתום הארוחה. בסך-הכל הוא הסתכם ב-148 שקל בלבד, אבל הוספנו תשר למלצר אדיב, שעשה כל שלאל ידו כדי לרצות אותנו.