את מה שרואות עינינו בחודשים האחרונים, בכל הקשור בחקירת משפחת שרון, בשתי הפרשיות הגדולות, לאמור: תיק ה"אי היווני" ופרשת סיריל קרן, הוא ללא תקדים, בכל הנוגע לחקירה, לגילויים, הדלפות ושפיטה על-ידי העיתונות והרשעה על-ידי סקרים.
כנראה שבנושא זה, הקשור בראש ממשלה ובניו, נפרצו כל הסכרים האתיים, המקצועיים, המשפטיים וזילות הנחקרים על זכויותיהם, גם אם מדובר באישי ציבור ובניהם, נעלמו מבלי שקברניטי המשפט ושלטון החוק יבלמו או יקימו קול זעקה.
ייאמר מייד, הטענות והביקורת לא מופנים כלפי העיתונות, החיה ונושמת מ"הדלפות" ועושה את מלאכתה נאמנה, במיוחד כשמדובר בנושאים ציבוריים ופוליטיים בעלי חשיבות ציבורית ממעלה הראשונה. יחד עם זאת, ניתן היה לצפות לקצת יותר ריסון עצמי, יותר צניעות ובמיוחד פחות אגרסיביות בהצגת הנושא כאילו מדובר בהרשעה בטוחה לאור הקלטות וקטעי השיחות המוצגים. לצופה יש הרושם, כי המגישים והשדרים, כבר החליטה מי אשם, כך שאין להם סבלנות לשמוע דעה נוגדת מבקרת מהססת ויש אפילו שנוזפים במי שמעז להביע ספק ביכולת ההרשעה בתיקים הנדונים.
אבל הנושא אינו העיתונות המשמשת כמתווך נלהב ואינטרסנטי, אלא גורמי החקירה ואכיפת החוק המובילים את המהלך. נצא מהנחה, שלמעשה כל הגורמים מדליפים. המשטרה, הפרקליטות, הסנגוריה ואפילו יש זליגה מבתי המשפט. אבל יש שלבי חקירה, שמהן ברור, שהדליפה יכולה לבוא רק ממקור אחד.
כאשר החקירה בראשיתה, או בעיצומה, והתיק עדיין לא עבר לפרקליטות ומשם לסנגוריה, המקור הוא המשטרה.
כאשר חומר החקירה, בפרשת שרון ובניו עבר רק בחלקו לסנגוריה - מנימוקים של המשך החקירה או חשש משיבושים - ברור שחומר שעדיין לא הגיע לסנגוריה מקורו במשטרה או בפרקליטות.
כאשר אנו שומעים בטלוויזיה על פרסום קלטות ומסמכים שעדיין לא הגיעו למשטרה - אך מקבלים פומבי בעיתון ובתקשורת האלקטרונית - מדובר ב"הדלפות" שערורייתיות, בעלות מגמות ברורות אנטי דמוקרטיות ומשפטיות, להטות משפט, להטות דעת קהל וליצור אווירה עויינת לדוגמא לראש ממשלה מכהן.
אם ניקח את ההדלפה של הפרקליטה שטיפלה בתיק שרון - עו"ד גלאט-ברקוביץ', היא הודתה שעשתה זאת מטעמים אידיאולוגיים, בכוונה להחליף שלטון דמוקרטי בדרך לא דמוקרטית.
כשנזכרים בפרשיות עבר לוהטות, דוגמת פרשת דרעי, השר צחי הנגבי, השר אולמרט ועל כולם עלו בפרשת נתניהו חקירת פרשת בראון-חברון ופרשת המתנות. גם בפרשה זו בא היה מעורב ראש ממשלה מכהן, הודלפו מהלכי החקירה בצורה מרושעת ובוטה - על מועדי חקירה, פשיטה על ביתו, מול מצלמות טלויזיה ומצעד החוקרים עם ארגזי חומר - ובסופו "הדלפה" על המלצת המשטרה להעמיד את נתניהו לדין. התוצאה - מי שכח, היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין, סגר את התיק שהוגדר ברעש גדול "בטון יצוק" בקול דממה דקה, למרות עמדת העיתונות ופרשנים למיניהם - וגם הנספחים לפרשה, אלה שהועמדו לדין - זוכו.
בפרשת שרון - הריטואל חוזר על עצמו, אבל בייתר אגרסיביות ורשעות.
קלטות מבית מדרשו של האסטרטג הפרטי, דוד ספקטור, צצות בטלוויזיה מידי שבוע, ומשום מה לא נמצאות בידי המשטרה, קלטות של המשטרה שלא הגיעו לסנגוריה, בראש שידורי החדשות ומעל כולם ההמלצות של צוות הפרלקיטות עם טיוטת כתב אישום, מודלפות לטלוויזיה לפני הגעתם לשר המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה. רק לשם האירוניה, אני רוצה להזכיר שמשרדי פרקליטת המדינה, שר המשפטים והיועץ המשפטי - הם באותו בניין רק בקומות שונות.
התנהלות פסולה מעין זו - יש לה מטרות נסתרות וגלויות שאינן משפטיות כלל, אלא פוליטיות ציבוריות ומשפטיות. בחלקן רוצים להכין את הציבור ולחממו, בחלקן ל"סנדל" את היועץ לקראת החלטתו הסופית בתיק, לאור העובדה שלפי חוק יסוד הממשלה, רק הוא מוסמך לקבוע.
איך שלא נסתכל על הפרשה - נעשו בה פעולות לא תקינות, חריגות, לא מקובלות כאשר זכויות יסוד, כמו "חזקת החפות", כבוד האדם וחירותו ופרטיותו - נרמסים ברגל גסה לאור היום ואין זועק ואין עושה מעשה כדי לעצור ולבלום את השטפון.
אם אנו רוצים במערכת חקירה ומשפט ועתונות הוגנים, אובייקטיביים וענייניים, על כל מערכות אכיפת החוק להתעשת עכשיו ומייד. אי אפשר לעשות צדק כאשר החקירות מתנהלות בחדר עם זכוכית שקופה. התופעה שנקראת - "שפיטה על-ידי העיתונות" מקבלת כאן מימדים מפחידים עד כדי כך שהיא מייתרת את בתי המשפט - וחמור מכל: הצדק לא נראה ולא נעשה.
____________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
