מנהג יהודי חשוב הוא לבקש סליחה בראשיתה של שנה חדשה. ימים נוראים אלה, ערב השנה האזרחית החדשה, בהם הורשע נשיא לשעבר בשני מקרים של אונס ובהטרדה מינית, הם בבחינת הזדמנות ראויה לעשות זאת.
לא עוד קייס מייגע של נגיעה אקראית שפורשה לא נכון הרי כאלו הן נשים - מפרשות לא נכון נגיעות אבהיות ומוציאות אותן מפרופורציות, לא עוד אמירה סתמית שהוצאה מהקשרה שכן, כידוע לנשים יש נטייה להגזמה וחוסר הבנת סיטואציות חברתיות מורכבות, הגורמת להן לחשוב שמטרידים אותן מינית, כאשר בסך-הכל התבדחו איתן / החמיאו להן / אהבו אותן / חיזרו אחריהן.
זה אפילו לא עוד קייס של הרשעת שר חף מפשע בשל נשיקה חברית תמימה, שבמהלכה השתרבבה שונו אל פיה של קצינה בצה"ל (הרי היא הצטלמה איתו, המופקרת), הפעם זה אחרת. שכן הפעם השתרבבו איברים אחרים לפסק הדין המרשיע.
איבחת הסכין של הכרעת הדין של קצב, במלוא נחרצותה וחומרתה - מותירה מרחב תמרון קטן מאד לכל הספקנים והציניקנים ומזמנת דין וחשבון נוקב. וכן, אפילו בקשת סליחה.
סליחה מקורבנותיו של קצב שבמשך חודשים ארוכים נרמסו והושפלו תחת מבול דברי הבלע המרושעים של קצב והסובבים אותו, אשר בספין תקשורתי מניפולטיבי ואכזר הפכו את המתלוננות לאשמות.
סליחה מעשר המתלוננות שהעידו כי סבלו מקצב הטרדות, מעשים מגונים ותקיפות מיניות, ושרובן אף לא זכו לקבל כינוי של אות אחת מאותיות האלף-בית. סליחה על דרך הייסורים שעברתן בדרך אל ההרשעה הזו.
סליחה גם בשם היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. על פיק הבירכיים שגרמו להם שלושת פרקליטיו של קצב כאשר כמעט והשיגו עסקת טיעון הזויה, שרק יהירותו של מרשם מנעה את תוצאותיה החמורות. סליחה על כך שבפרקליטות שכחו מחוק נפגעי עבירה ולא עצרו לרגע לשאול את המתלוננות או לשמוע את עמדתן בטרם החליטו על עסקת הטיעון האומללה.
סליחה בשם נציגי הפרקליטות שהופיעו בבג"צ במסגרת העתירה של שדולת הנשים בישראל (ושל התנועה לאיכות השלטון) כנגד עסקת הטיעון ואשר הגנו עליה בלהט, תוך שלא היססו לטעון כי חומר הראיות לא יאפשר הרשעה, טענה שכבר אז, היה ברור שהיא מופרכת.
סליחה מאלה שכוחו של קצב, קשריו הפוליטיים ובעיקר הפחד המצמית מכשלון אפשרי, שיבשו את שיקול דעתם וטישטשו את ראייתם המשפטית, עד שהלכו בדרך שכמעט וסתמה את הגולל על הסיכוי כי עבריין מין סדרתי, יתן את הדין על מעשיו.
ל-א' מלשכת הנשיא - סליחה על כך שתלונתה על מעשים חמורים דומים שביצע בה קצב (לכאורה), לא נכללה בכתב האישום המתוקן שהגישו לבסוף אלה עם הבעיות בברכיים.
סליחה מכל ה"אלפיות" שעל גבן התנהלו דיון תקשורתי וציבורי ושיחות סלון בערבי שישי, בחוסר חמלה ותוך עיסוק פולשני בחייהן האישים. סליחה על העיסוק הרכלני והמציצני בפוזות בהן הצטלמו עם המטריד, בליפסטיק ששמו, בעומק המחשוף שלבשו, בגובה שכר הייעוץ שקיבלו, בחיי המשפחה שלהן, בעבר הרומנטי שלהן, בהרגלי המין שלהן ובמה שאכלו לארוחת בוקר.
סליחה מכל קורבנות עבירות המין האמיצות המצליחות לאזור את שארית כוחותיהן כדי להתלונן, רק כדי לחוות מיד לאחר מכן השפלה נוספת, קשה וכואבת לא פחות - אל תוך הנשמה והמרחב האינטימי שלהן.
מנהג יהודי חשוב הוא לבקש סליחה עם תחילתה של שנה חדשה. אולי כדאי לבקש כבר עכשיו מ
אורלי אינס?
קצב אנס, ואנחנו?
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
