מאז נכנסתי עם כוחות צה"ל לאל-עריש ביוני 1967 אני מכיר את המיתוס, כי בא הסוף לעידן הצניחה הקרבית. המיתוס הזה חוזר ומכה בנו מדי פעם, והופך את קורס הצניחה לצ'ופר ולמשהו ביזארי - מפגן לאומץ-לב - ותו-לאו.
כך, שכשיש לצה"ל כסף המוני ג'ובניקים ממלאים את הקורס, וזוכים לכנפי צניחה על לא עוול בכפם אחרי צניחה אחת, או שלוש. לעומת זאת, הצניחה הקרבית והמערך המוצנח (חיר"ם) הינם ערכים חשובים בביטחון כיוון שהם ממצים את האיגוף האנכי, שהוא יסוד בביטחון המדינה.
למעשה, הסטת חטיבת מילואי הצנחנים 55 ללחימה על ירושלים במלחמת ששת הימים מנעה מבצע מוצנח באל-עריש, שכנראה הייתה מוגנת כדבעי בתותחים נ"מ. בסיכומו של דבר, שחררה חטיבת מילואי הצנחנים, שלחמה כחי"ר רגיל, את ירושלים, ואת אל-עריש כבשו כוחות אחרים - חי"ר ושריון. כך, המבצעים המוצנחים היחידים של צה"ל היו עד כה: במלחמת סיני, אוקטובר-נובמבר 1956. גדוד 890 צנח ממזרח למעבר מיתלה ב-29 באוקטובר 1956 בערב, בפתיחת המלחמה, ואחר כך צנח בא-טור.
הכניסה המוצלחת של המסוק לשדה הקרב (בעיקר, במלחמת ויטנאם - באמצע שנות השישים) והסבת הדיוויזיה המוטסת 101 האמריקנית להיות עוצבה מוסקת החריפו את הדילמה, מי צריך צניחה קרבית?
בדיקה מקיפה של ההיסטוריה הצבאית מלמדת, כי האמריקנים תכננו לכבוש את יפן גופא באמצעות דיוויזיה מוטסת, שהוקמה בזירת האוקיינוס השקט. כניעת יפן מנעה את הפעלתה במבצעים מוטסים. בנוסף, הכינו האמריקנים תכניות לכבוש חלקים מגרמניה באמצעות הצנחה. התכניות הללו לא מומשו עקב ההתקדמות המהירה של המבצעים היבשתיים של בעלות הברית אל תוך גרמניה בשנת 1945.
אחרי מלחמת העולם השנייה הופעלו כוחות צנחנים במבצעים רבים בכל רחבי העולם. בין השאר, זכורות ההצנחה הצרפתית במלחמת הודו-סין וההצנחה הצרפתית-בריטית במלחמת סיני - לרוע המזל, שני מבצעים האלה כשלו לבסוף, אך לא בגלל ההצנחה.
במלחמת ויטנאם לא היססו האמריקנים להצניח כוחות קרביים וכוחות מיוחדים - בצד שימוש גדל במסוקי תובלה. גם אחרי הפינוי האמריקני מדרום-מזרח אסיה המשיכו האמריקנים במבצעים מוצנחים - למשל, כאשר היו צריכים להפעיל במהירות וללא הפרעה עוצבות גדולות בזירות בדרום אמריקה (למשל, בתרגיל "פסיון מוזהב" בהונדורס, 1988) וגם בפלישות האמריקניות לגרנדה (מבצע "זעם דחוף", אוקטובר 1983) ולפנמה (מבצע "עניין צודק", דצמבר 1989).
עם השנים שופר המצנח הקרבי, ואיפשר הצנחה מדויקת ביותר על נקודת-הציון של המטרה. גם אמצעי הניווט - של המטוסים, של היחידה ושל הפרט הלוחם - שופרו. כך, נכנסה הצניחה הקרבית לעידן חדש - בצד המסוק. כעת מאפשרת הטכנולוגיה המתקדמת הצנחה מדויקת ופיזור מזערי של דבוקות הצנחנים סביב יעדן. כך, יכולים הצנחנים להיכנס מיד לפעולה קרבית, מבלי לעסוק שעות בחיפוש אחר חבריהם האבודים (זוכרים את הקטעים הדרמטיים מהסרט "היום הארוך ביותר"...).
את השיפורים במצנחים ובציוד הנלווה ראינו בפעולה מרהיבה בפלישה האמריקנית לאפגניסטן כאשר כוחות גדולים של צבא ארצות-הברית הוצנחו, כדי לאגף את הכוחות האפגניים ואת "אורחיהם", ולהפתיעם בחבל ארץ, שמערכת כבישיו מפגרת ביותר. זו יכולה לשמש דוגמה קלאסית ליכולת, הטמונה באיגוף אנכי מודרני: הצניחה הקרבית.
החטיבה האמריקנית המוטסת הגיעה בשקט יחסי, בכוח גדול ובמהירות ליעדה, והשתלטה על תא השטח ללא התנגדות. ההצנחה ממטוס מהיר מתבררת כבטוחה יותר מאשר הטסה במסוק, שיכולת נשיאתו קטנה (לעומת מטוס) ומהירותו נמוכה יותר. מטוס גם יכול לתמרן, בהתאם למצב המבצעי - בין טיסה גבוהה לבין טיסה נמוכה.
טכנולוגיה מודרנית תוכל לממש אפילו את החלום הנושן של איגוף אנכי על-ידי עוצבות משוריינות - כלומר, הצנחת ועצבות שלמות של טנקים יבילים-אוויר שהומצא בברית-המועצות בתחילת שנות העשרים במאה העשרים - וטרם נוצרה הטכנולוגיה שתאפשרו. איגוף אנכי ממצה את הדרישה מצבא מודרני לנהל מלחמה לעומק ובכל ממד הזמן.
לפני כשלוש שנים, כתב קצין בכיר קנדי: "טכנולוגיות חדישות ותפיסות מבצעיות נועזות, שדורשות העסקה מהירה של כוחות ... וחתימה לוגיסטית מועטה, יצרו רנסנס בצניחה. במקום למצוא את עצמה בגל הגרוטאות, מוחזרה הצניחה כחלק יעיל ביותר במבצעים משולבים".
שמירה על יכולתנו לאגף אנכית את האויב וטיפוחה חיוניות לביטחון ישראל עתה יותר מאשר כשאריק שרון ועמיתיו ייסדו את חטיבת הצנחנים 202 בתחילת שנות החמישים.
__________________
- אביתר בן-צדף ערך את כתב-העת "מערכות" בצה"ל, ולא היה במערך המוצנח בצה"ל. כעת הוא עמית מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה.
